כוכב נופל {הושלם ✔️}

16- עוד לא ראינו דם!

-
נ.מ גונגקוק:
-

״תראה להם מי המאקנה החדש.״
מילותיהם ממשיכות להדהד בראשי גם כאשר אני פונה אל מאחורי הקלעים והם פונים אל האזור שבו האיידולים יושבים.

אני נכנס אל מאחורי הקלעים ומתיישב עם הפלאפון בידי, מיליוני התראות, הודעות, ושיחות ממספרים לא מוכרים ממשיכות לצוף על המסך,
אני מסנן את כולם ונכנס לאתר החדשות.

הכתבה הראשונה שעולה היא על הממבר 'החדש' של ביטיאס.

תמונות שלי מבית הספר, מהרחוב וכמובן מההופעה הארורה הזאת מופיעים שם אני קורא את הכתוב ומחליט לרדת לתגובות, לא מופתע לגלות שחלקן הגדול נגד כניסתי ללהקה.

ג'י או שישבה עד עכשיו לידי והתעסקה בפלאפון שלה התרוממה כאשר צילצול נשמע.
אנחת תסכול נשמעה בקולה והיא ניגשה לצד לא מודעת לכך שאני שומע כל מילה שלה.

״הלו,״ היא ענתה בקול מצוברח.
״בוגום אמרתי לך, זה לא עסק שלי זאת בעיה שלך.״ היא אמרה באדישות.
״מה?״ היא התכופפה מעט מתיישבת על רגליה, הבטתי בה מתפלל בליבי שהכל באמת בסדר.
״חתיכת בן זונה אתה לא יכול לערב אותי בזה!!!״ היא צרחה בבהלה.
״בוגום, יא, יא! פארק בוגום!״ היא המשיכה לצעוק כמעט וזורקת את הפלאפון כאשר הוא ניתק לה בפנים.
״מה לעזאזל אני עושה...״ היא מילמלה מתהלכת הלוך ושוב.

היא התקדמה לכיווני לא מייחסת אליי כל חשיבות,
״ג'י או הכל ב-,״

״הכל בסדר קוקי, רק רגע אני מגיעה.״ היא קטעה את דברי במהירות וראו על פניה שהיא משקרת.
עקבתי אחריה עם עיני עד שיצאה מהדלת של מאחורי הקלעים.

דעתי הוסחה כאשר יד הונחה על כתפי- ״היי ממברית חדשה.״ הסטתי את ראשי פוגש בסוכן שעמד כמה סנטימטרים לידי.

״הא, לגבי זה, תשכח מזה אני לא הממבר החדש.״ אמרתי באדישות.

״תקשיב, אני מבין שאתה נסער מאוד אבל אין לך הרבה ברירות.״ הוא ענה לי באותה הצורה שעניתי לו.

"יש לי, אני פשוט לא עושה את זה" לחשתי בכעס.
״אני לא מתכוון לתקן את הפאדיחות שלכם.״ נאנחתי בתבוסה, ממשיך להסביר את סיבותיי.

״תראה,״ הצביע על הפלאפון שלו, ״הכתבה הזו אמורה לעלות בעוד כמה דקות, אתה מוזמן לקרוא.״
הוא הניח את הנייד שלו בידי והביט בי מסמן לי להתחיל לקרוא,
הסתכלתי עליו בכעס אך הוא הפנה את מבטי לכתוב.

׳כמה דקות אחרי שגונגקוק הממבר החדש מלהקת ביטיאס התפרסם,
תיק חדש נוסף למשטרה.
אחד ממקורביו של הנער הסתבך בהברחת סמים חמורה ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל.
האם מעשה זה ישפיע על הממבר החדש?׳

״מזה? עוד שקר שנוח לכם לספר?״ צעקתי מתרומם מהכיסא שישבתי עליו.
״נמאס לי ממכם ומהזיוני שכל שלכם.״ צרחתי בעצבים, מופתע מעצמי שהנחתי לקללה לצאת מפי.