פרק 35

4.6K 301 87
                                    

נקודת מבט סקאר:

"נו נו נו קדימה! כנס כבר!" צעקתי על ארמי שלא הפסיק לקפוץ עליי בליקוקים, אבל כרגע זה זמן ממש לא טוב.

"טוב, אתה יודע מה? קח את המפתחות, תנהג אתה. אני אשאר עם ארמי מאחורה, הוא בחיים לא ירגע אם אני לא אשב לידו." אמרתי במהירות, מוסרת את המפתחות לידיו של דילן שישר תפס המפתחות ונכנס פנימה לתוך המכונית.

תוך פחות מעשר שניות היינו כבר על הכביש במלוא המהירות.

"הוא מאחורינו?" דילן שאל, ידיו על ההגה ועינייו על הכביש.

"לצערנו, כן. למזלנו הוא ממש רחוק, אם נגביר את המהירות ונפנה כל פעם בפנייה כל שהיא אז הוא יאבד אותנו." אמרתי מסתכלת לאחור ורואה את אחת ממכוניותיו של ג'ק.

"אז יש שכל בראש הקטן הזה." דילן אמר בחיוך ציני, ופנה פנייה חדה שמאלה.

"אל תתחיל שוב עם העקיצות כי אתה יודע שזה לא ייגמר לפחות יומיים, וכרגע זה לא זמן טוב לעקיצות." אמרתי מנסה להיות רצינית, ומשתדלת בכל כוחי לא לפלוט את העקיצה שעומדת לי על קצה הלשון.

"אוקיי, צודקת. צריך לאסוף כבר את ליאם ואבא בנוסף לכל." דילן אמר פונה עכשיו פנייה חדה ימינה, ואני הסתכלתי אחורה ואיני רואה את רכבו של ג'ק כלל.

"איבדנו אותו, קדימה סע מהר לבית החולים." אמרתי לדילן, וליטפתי את פרוותו הרכה של ארמי כדי להרגיעו מכיוון שהוא לא הפסיק לנבוח.

"אל תדאגי, חמש דקות אנחנו שם." דילן אמר בחיוך זדוני והעביר הילוך ולחץ במלוא הכוח על דוושת הגז.

אני חושבת שבחיים לא נסעתי אי פעם במהירות שכזאת.

"למזלך אנחנו עכשיו הולכים לבית החולים, תקווה שיש במחלקת הפסיכיאטריה מקום בשבילך." אמרתי לעצמי די בקול בכוונה שהוא ישמע, ארמי נבח.

"אתה רואה? אפילו ארמי מסכים איתי. נכון? חמוד שכמותך. מי חמוד?" אמרתי לארמי בקול ילדותי כזה.

"תקווי שגם לך יהיה מקום." הוא אמר וצחק, ואז גם אני צחקתי. הוא צודק, אני פשוט פסיכית.

והוא צדק. באמת אחרי חמש דקות הגענו לבית החולים.
ירדנו מהמכונית במהירות ולקחתי את ארמי איתי, מקווה בכל ליבי שלא יעירו לי עליו ונכנסנו לתוך בית החולים, התקדמתי אל עבר הקבלה כדי לשאול איפה ליאם ואבא שלי נמצאים, אך דילן משך אותי והמשיך ללכת לעבר המסדרון בזמן שאני אחריו.

אוקיי. כנראה הוא יודע איפה הם נמצאים.

הגענו למעליות ודילן לחץ על הכפתור וחיכה שהמעלית תגיע.
המעלית הגיעה, נכנסו במהירות לתוכה והוא לחץ על קומה שבע שהיא הקומה הכי גבוהה.

המעלית הגיעה לקומה שבע, יצאנו במהירות, וישר שיצאנו דילן נכנס לחדר הראשון שהיה. כנראה ששם אבא וליאם נמצאים.

𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊Where stories live. Discover now