סולאנגלו הנצר 2

׳בוא נקרא לו חזי׳

*בצוהורי היום שלמחורת.*

"אתה באמת חושב שזה יהיה רעיון טוב שנברח?" רייצ'ל שאלה, הפחד העצום שהיא חשה נחשף בקולה.

העיניים שלה שהיו בגוון שקד, אבל הפכו לאדומות, התמלאו בדמעות.

ההתקף שלה עבר, בדומה לשאר.

במהלך פרק הזמן שבו כול אחד חווה משהו שונה, הגוף שלה הלא הפסיק להתחמם, והגוף שלה קרס כל הזמן.

זה הפסיק רק שהיא הגיעה ל55 מעלות.

בן הינהן, ואיתו גם לוק וגם ג'ק.

"אני חושב שאנחנו מסוכנים." בן הסביר, ועיניו הקפואות נצצו.

"אני חושב שמשהו השתנה, ואני לא מדבר על הקישוטים שקיבלנו"-בן חשף בפני כולם, את הסמל שנמצא קצת מעל לפרק כף ידו השמאלית-" משהו בנו השתנה, ואני יודע שכולנו מרגישים את זה." הוא כיסה את הסמל שכולם ידעו את משמעותו.

"מה זה אומר עלינו?" לייסי התערבה , וקולה שתמיד היה כל כך נעים ורך, ועכשיו צרוד , חורק ו׳שביר׳ , גרם לבייאנקה להצטמרר.

"זה אומר, שאנחנו חייבים להתעדכן בכל מה שקרה , אחרי שנמצא מקום בטוח שבו נוכל לבחון את עצמינו ולא לפגוע באף אחד." לוק ענה.

"אנחנו באמצע היער של מחנה החצויים. במי אנחנו יכולים לפגוע חוץ ממפלצות שאולי יש פה?" אד שאל.

"דריאדות, סאטירים , צמחים א-"

"בסדר. הבנתי" אד קטע את אחותו הקטנה .

רוי נשאר שקט לאורך כל השיחה.
הראש שלו כואב,הגוף שלו מעקצץ .

הוא מרגיש כאילו יש לו משקולת בחזה שמכבידה עליו ברמה שקשה לו לנשום, וגוש ענק שתקוע לו בגרון.

הוא מרגיש כל כך הרבה בבת אחת, וזה ההפך ממה שהוא אמור לעשות במצב שלו.
הרגשות רק הופכים אותו למסוכן יותר.

הוא מפחד שהוא יפגע במישהו, הוא מפחד על ההורים שלו, על החברים שלו, הוא מפחד מהמלחמה, הוא מפחד מזה שהם לא יודעים מה הולך לקרות.

הוא כועס על אתנה , וגם קצת על בייאנקה , ועל האלים, ועל עצמו...

הם התגנבו ליער מבלי שאף אחד מההורים יודע , או כיירון , שבכלל אסר עליהם לצאת מהמרפאה .

הוא מפחד, הוא אכזב את ההורים שלו כבר יותר מידי פעמים.
וויל התחנן בפניו, שישאר במרפאה לנוח.
רוי יודע שוויל מפחד פחד מוות מהמצב שלו.
ורוי מבין אותו .

ניקו בכלל מבועת ,
הוא חיוור יותר מבדרך כלל, ועד שוויל גרר אותו מרוי הוא לא עזב אותו לשנייה.

"רוי?" בן ניסה לתפוס את תשומת ליבו של חברו.

רוי לא הגיב , הוא המשיך לבהות באדמה.