DreamCatcher

צלילים

אני מתעוררת, בהתחלה אני לא מבינה איפה אני עד שאני מזהה שאני בחדר שלי.
'לפחות החלום עם הזאב הסתיים' חשבתי,

אני רואה צללית של זאב מהחלון שלי.
אני משפשפת את העיינים בחוזקה, כנראה אני עדיין מושפעת מהחלום.

אני מתמתחת ויוצאת מהמיטה, רגליי פוגשות ברצפה הקרה ואני ממהרת להדליק את התנור שבחדר.
אני מסתכלת על השעון.
00:00
מתפלללת בליבי שלא יהיה לי שום סיוט,אני חוזרת למיטה ומנסה להרדם.

ריחפתי מעל לעיר שבמרכזה יש ארמון המוקף בדשא מוצהב ושבילים אשר מתחברים לשביל אחד שמוביל לשער החצר.

ובעודי מרחפת מעל לעיר, ומנסה להכיל את המראה הנפרש מולי,
מהארמון יוצאת דמות שחורה אשר מתקדמת במהירות באפילה, אני עוקבת אחריה עם עייני בסקרנות מבינה ולא מבינה מה קורה.
הדמות הלכה עד שהגיעה לשער החצר ויצאה מתוכו,
נעלמת ביער.

נמשכתי למקום בתוך אותו יער חשוך ושקט שמלבד קולות של חיות בר מידי פעם לא היה צליל אחר, הבטתי מסביב מיקומי הגבוהה.
טוב
ואז נשמעה הצרחה.

13:00
עייני נפקחות, גופי רועד ומלא זיעה קרה.
אני מתנשמת ותוך כדי בולעת רוק,
ואז מגלה שפי וגרוני יבש.
אני מניחה את מצחי על הקיר הצמוד למיטה שלי, נהנתה מהקור על עורי.

ואז אני מרימה מבט על השעון מתרוממת על מרפקיי, ובמקום השעון אני רואה קופסא מונחת על המכתבה
שמולי.

המתנה הייתה עטופה בנייר אריזה בצבעי סגול ופסים אדומים, אני קמה מהמיטה.
ניגשת בהליכה איטית למיטה ורואה פתק קטן מנייר צהוב בהיר:
"אלן סהר-
אם את רואה את המכתב הזה כנראה שלא פגשת אותנו מלבד בילדות"

המכתב בחלק זה מרוח ולא מובן עד הסוף אבל המכתב חתום
..."אוהבים אמא ואבא
ורוניקה סהר ואלכסנדר סאן.

הפתק נשמט מידי...

ואני פותחת במהירות את הקופסא
ובפנים מונח לוכד חלומות.