נקודת מבט סקאר:
אני יושבת לי בשולחן, משחקת באוכל שעל הצלחת שלי וברקע קול השיחה של דילן וליאם.
אני בוהה בנקודה שעל הקיר וידי שאוחזת במזלג משחקת באוכל שנמצא על הצלחת.
פתאום הרגשתי שמנערים אותי, וישר הזזתי את ראשי ומצמצתי את עיניי.
"מה עובר עלייך, סקאר? אנחנו כבר מעל דקה קוראים לך אבל כנראה שהנקודה המסוימת הזאת על הקיר משכה כל כך את תשומת ליבך שחוש השמיעה שלך לא פעל לזמן מה.
את כבר ככה שבוע, סקאר, אולי הגיע הזמן שתגידי מה עובר עלייך?" דילן אמר ובקולו הייתה דאגה.
מה עובר עליי? בפחות משבועיים הרסתי את מה שנשאר מהחיים שלי.
לפני שבועיים הייתי עוד בבית של ג'ק עבדתי איתו. ואני לא אשקר, היה משהו ביני לבינו וכולם ידעו את זה.
אחרי זה הייתה המתקפה של המשפחה שלי על ג'ק.
ואחר כך אני כמו מטומטמת זרקתי מפחות מדקה מוניטין שעבדתי עליו יותר משנתיים, והראתי לכולם שאני הבת האבודה של משפחת בראון. איזה יופי.
ואני כמו מטומטמת שכחתי את הכלב שלי אצל ג'ק, והייתי איכשהו צריכה לקחת אותו משם.
לקחתי את הכלב שלי משם ועל הדרך נפרדתי מליזה.
ופה המזל ביש שלי מתערב לו, עוד לפני שהספקנו לצאת מהשטח של ג'ק, ג'ק יצא מהאחוזה שלו ורדף אחרינו היישר לבית החולים שם רצח את אבא שלי.
אז אני יתומה, והבחור שאני אוהבת ושונאת בו זמנית, הוא זה שהפך אותי לכזאת.
זה בערך מה שעובר עליי.
"שום דבר לא עובר עליי, אני פשוט חושבת, קרו הרבה דברים לאחרונה ואני מנסה לסדר את החיים שלי מחדש כרגע, אז תסלחו לי אבל זה טיפה קשה לי." אמרתי, ואת הסוף אמרתי בנימה צינית.
"את סקרלט בראון. עברת הרבה דברים בחיים שלך בתקופת זמן כל כך קצרה. את האדם הכי אמיץ וחזק שפגשתי מעודי, שום דבר לא שבר אותך.
כל הדברים שעברת, עברת אותם לגמרי לבדך, שלושתינו יודעים את זה טוב מאוד." ליאם אמר והצביע, עליי, על דילן ועליו. ודילן הנהן כמסכים.
"אבל עכשיו, את לא לבד. האחים שלך פה איתך, אולי אנחנו גרועים בתמיכה ואין לנו מושג איך להתנהג עם אחות קטנה מתבגרת שבמקרה היא הרוצחת השכירה הכי מבוקשת בעולם התחתון, אבל אנחנו עדיין האחים שלך,ואנחנו תמיד נהייה לצידך, למרות כל הדברים הנוראיים שעשינו לך.
ואנחנו כל כך אסירי תודה על כך שסלחת לנו כל כך מהר." ליאם אמר, ואני חייבת לציין שבחיים לא ראיתי את הצד הזה בו.
"וואו ליאם, אז יש בך יותר מגוש טמטום אני רואה." אמרתי ועוד לפני שסיימתי אפילו את המשפט התפקעתי מצחוק ודילן ישר אחריי.
"אני מדבר פה על משפחה תומכת, ואחרי שניה יורדים עלי פה כמו חרא. מי שאמר את המשפט משפחה לא בוחרים, לא טעה." ליאם מלמל, וזה רק הגביר יותר את צחוקי ואת צחוקו של דילן.
"תקשיבו שניה נזכרתי במשהו." דילן אמר ובפחות משניה נהיה רציני שוב. הפסקתי את צחוקי והבטתי בו בריכוז, מחכה שימשיך.
"בעוד יומיים בדיוק מתקיים האירוע של כל משפחות עולם התחתון, וכמובן שאנחנו מוזמנים, וכמו בכל שנה, נרצחות באירוע לפחות שתי משפחות. אז אחיי עשו לי טובה, אל תהרגו, והכי חשוב- אל תשכחו שאנחנו מייצגים עכשיו גם את אבא, אז אנחנו ניתן לו גאווה ונראה לו איך הבראונים עושים את זה!" דילן אמר, ובסוף אני וליאם הרענו לו כאילו אנחנו באיצטדיון פוטובול.
אני, סקאר בראון, המכונה -הקוברה.
הולכת להראות לג'ק אריסטו שהוא התעסק עם המשפחה הלא נכונה.
פרק נחמד בסך הכל, נראה לי😅
שבוע טוב🌟 לא לשכוח להצביע ולהגיב👑
מקווה שאהבתם תהנו❤
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Acción☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
