(השמלה של סקאר)
נקודת מבט סקאר:
"אני לא מבינה למה אנחנו משקיעות כל כך הרבה זמן במדידת נעליים, אם בכלל לא יראו לי את הרגליים או את הנעליים בשמלה הזאת?" שאלתי את המלבישה בזמן שהיא פישפשה במזוודה הגדולה שלה, שבתוכה הונחו כל הנעליים.
"ברור שצריך להשקיע זמן בבחירת הנעליים, גם הם ללא ספק חלק מהתלבושת שלך." היא אמרה והרימה זוג נעליי בד בצבע לבן שמעוטרות בחוטים בצבע זהב.
היא הביאה לי אותן כדי שאנעל אותן, הרמתי את שימלתי התפוחה למעלה כדי שאוכל לנעול את הנעליים. נעלתי את הנעליים והן היו פשוט מהממות.
"אני חושבת שאת ללא ספק מוכנה, ואת כל כך יפייפיה, ממש כמו בת אצולה מימיי הביניים." היא אמרה ובחנה אותי כשעמדתי למול המראה.
כשהסתכלתי על המראה, ראיתי מישהי שלא זיהיתי אך הייתה דומה לי כל כך. באמת נראתי כמו בת אצולה מימיי הביניים.
הייתי זוהרת בצבעי הצהוב, הלבן והזהב. הבד של השמלה היה נראה ישן כל כך וכבד אך מצד שני כל כך יוקרתי ומכובד. שיערי היה מסודר בצורה יפה להפליא, קצוות שיער נתפסו בסיכות קטנות מאחורי ראשי, ושער השיער עבר טיפה תלתול וכמה חלקים של שיער שורר נפלו על פניי.
אהבתי כל כך את איך שנראתי.
הלוואי שאמא שלי הייתה רואה אותי ככה. היא בטוח הייתה אומרת את המשפט המופרסם של כל אמא:" את גדלת כל כך מהר." אבל אמא שלי לא יכולה לומר לי את זה וגם לא תוכל.
דמעה ברחה מעיניי ונפלה היישר צווארי ומשם אל המחשוף הקטן של השמלה.
"למה את בוכה, יקירתי? את לא אהבת את השמלה?" המלבישה שאלה טיפה לחוצה. אני מאוד מקווה שהלחץ אינו נובע מכך שהיא מפחדת שאעשה לה משהו.
"אני אהבתי מאוד את השמלה, היא יפייפיה כל כך.
אהבתי הכל, תודה רבה לך." אמרתי אוחזת בשתי ידיי את שתי ידייה.
"אין על מה, גברתי, היה לי לכבוד להלביש אותך הערב." היא אמרה וחייכה לעברי, אספה במהירות את דבריה ויצאה מהחדר.
בחנתי את עצמי פעם אחרונה במראה והתקדמתי אל עבר השידה שלי.
פתחתי את אחת המגירות והוצאתי משם אקדח,סכין ושני פיגיונות. התחלתי להסתיר את הדברים הללו מתחת לשמלתי כדי שאם אתקל בבעיה, יהיה לי איך לטפל בה.
לפני שיצאתי מהחדר הבטתי על המשאף, שנח לו על אחת משידות חדרי. האם אני אקח אותו?
לבסוף החלטתי לצאת מהחדר מבלי לקחת את המשאף.
ירדתי ללמטה וראיתי שהמלביישה כבר הלכה לה.
שמעתי רעשים מהסלון, התקדמתי לשם כדי לראות מה אלו אותם הרעשים, וכשהגעתי לסלון ראיתי את שני אחי לבושים כמו שני בני אצולה מימיי הביניים. וביד שלהם שלט של משחק פיפא.
זה אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי אי פעם.
צחקתי בקולי קולות ואחזתי בבטני שכאבה מרוב התקף הצחוק שקיבלתי לפני שניה. שניהם הסתובבו לעברי ומבטיהם נתקע עליי למשך כמה שניות.
הייתי מבולבלת לגמרי. זה אומר שזה מכוער להפליא או יפה להפליא?
"דאמ סקרלט, את נראת מדהים. אני חושב שאני מאוהב.
אם לא היית אחותי, היית אישתי." ליאם אמר, עדיין מסתכל עליי, כמו שאני מסתכלת על המבורגר.
"אתה בכלל לא בנוי למערכת יחסים, אתה אומר את כמעט כל יום." אמרתי משועשעת וכך גם דילן.
"בשבילך אני אהיה בנוי, אני אסתפק רק בך, אם את מבינה למה אני מתכוון, אחות קטנה?" הוא אומר שוב, ומרים את גבותיו ועל פניו מבט תאוותני.
"ליאם! למה את חייב להיות כזה סוטה?" אמרתי במבט נגעל ונחרד.
דילן החטיף סטירה לעורפו של ליאם ודפק לו מבט של 'חכה חכה מה אני אעשה לך אחר כך'.
"אני סתם צוחק, היית חייבת לראות את הפרצוף שלך." ליאם אמר מתגלגל מצחוק.
"סקרלט, את באמת יפייפיה, ללא ספק ירשת את הפנים של אמא." דילן אמר בחיוך מרגיע.
דילן וליאם הם הפכים שונים לגמרי, אך נראה לי ששמתם לב.
"תודה, גם אתם נראים לא רע בכלל הערב, אנחנו באמת נראים כמו משפחת אצולה מימיי הביניים." אמרתי בחיוך גאה.
"ללא ספק, כן. יאללה לבחוץ, הלימיזינה שלנו לא תחכה עוד הרבה." דילן אמר וקם מהספה וסימן לאחיו לקום מהספה כמוהו.
שניהם קמו מהספה והתקדמו אל עבר הדלת ואני אחריהם.
אחרי שיצאנו מהשער הגדול של החצר, ראיתי את הלימיזינה. ליאם עלה ראשון, דילן אחריו ואני אחרי דילן.
הלימוזינה התחילה בנסיעה ואנחנו התיישבנו לנו בנוח.
פרק חמוד בסך הכל. אבל הפרקים הבאים לא😈
כן, ללא ספק הפרקים הבאים יהיו מאוד מותחים.
מקווה שאהבתם תהנו❤
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Aksi☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
