WE'RE JUST LOST

פרק 15

חלומות מתגשמים

ישבתי בחדר החקירות, שוב ושוב ניגבתי את ידיי המזיעות על רגליי.
״אז את אומרת שבזמן הרצח את ומר דהן ביליתם יחד?״ החוקר שאל אותי ואני הנהנתי.
״כן, היינו יחד״ אמרתי, מאשרת לו את דבריי.
״את זוכרת את הזמנים בהם הייתם יחד?״ החוקר שאל אותי שוב.
״הגענו יחד אל המועדון שלו, בסביבות עשר חגגנו שם כל הלילה, לא נשארנו לסגירה ועזבנו יחד״ סיפרתי לחוקר את השקר שרקחנו אני ואליאב.
״את זוכרת את שעת העזיבה שלכם?״ הוא המשיך לתחקר אותי.
״כן, עזבנו לקראת שלוש והגענו אליו בארבע וחצי״ עניתי על שאלתו והוא כתב לעצמו את הפרטים.
״יש אנשים שראו אתכם עוזבים או נכנסים יחד?״ הוא שאל.
״כן, המקום מרושת במצלמות אבטחה, אני בטוחה שרואים אותנו״ סיפרתי והוא הנהן.
״תוציא לי אישור, נצא לבדוק את המצלמות עוד היום״ החוקר אמר לשוטר שישב בשקט על ידו במהלך כל החקירה.
״תספרי לי, לידן, מה עשיתם אצלו?״ החוקר בחן אותי ארוכות.
״אני חושבת שמיותר לציין מה עשינו״ מלמלתי מעט מובכת.
״ובכל זאת, זה הכרחי לקלטת של החקירה״ החוקר שיחק בעט שאחז.
״שכבנו״

ישבתי מחוץ לחדר החקירות וחיכיתי רק שיבואו ויגידו לי שאני משוחררת ויכולה לצאת מכאן.
בדקתי את שעוני וראיתי שהשעה כבר אחת בצהריים.
לעזאזל אני נמצאת כאן כבר חמש שעות!
קמתי ממקומי וניגשתי אל שני השוטרים שעמדו ושוחחו אחד עם השני.
״סליחה? מתי אני אוכל ללכת? נתתי את ההצהרה שלי ואתם מייבשים אותי כאן כבר חצי שעה״ התלוננתי להם והם רק הנידו בראשם ומלמלו שאין ביכולתם לעזור לי.
נאנחתי בכבדות וגררתי את עצמי בחזרה לאזור ההמתנה.

״הוא שוב יוצא מזה נקי״ קולו של החוקר נשמע.
פערתי את עיניי וחיפשתי מקום בו אוכל להסתתר ולהקשיב טוב יותר.
״כנראה שהוא לא באמת אחראי הפעם, לרצוח את האמא שלך? אתה באמת צריך להיות חולה נפש כדי לעשות דבר כזה!״ קול נוסף נשמע. שוטר נוסף.
״בדיוק! אליאב דהן הוא חתיכת בן זונה חולה״ החוקר דיבר בכעס.
״אין דבר שאני רוצה יותר מלהושיב את המזדיין הזה בכלא, רק המחשבה על זה, לראות את הפרצוף שלו מאחורי הסורגים כבר עומד לי!״ החוקר צחק בפרעות והשוטר יחד איתו.
״כל התחנה שלנו פתחה בתחרות מי יהיה זה שיצליח להכניס את דהן לכלא״ השוטר התגלגל מצחוק.
״יאללה בוא נלך לשחרר את הזונה שלו הביתה״ החוקר פלט בצחקוק. חתיכת בהמה!
המשכתי להסתתר במחבואי עד שהם חלפו על פניי.
נשפתי בהקלה ומיהרתי לחזור ולקבל את אישור היציאה שלי מכאן.

״הינה היא״ אחד השוטרים מלמל והחוקר הסתובב אליי.
הוא העביר את מבטו על גופי ובחן אותי באיטיות.
״איפה היית?״ הוא שאל אותי והמשיך לבחון אותי.
״בשירותים, אני יכולה ללכת?״ חייכתי במתיקות והוא רק הנהן לכיווני.
״כן, את יכולה ללכת״ הוא חייך בפה סגור וקרץ לי.
לעזאזל הוא מעלה בי בחילה.