סולאנג׳לו-איך הכל התחיל?

פרק 1

ניקו

כמה שעות לאחר המלחמה עם גאיה, הלכתי להיפרד מחברי ומאחותי, שהתכוננו לעזוב למחנה יופיטר.
הייזל התנפלה עלי בחיבוק."אני אתגעגע אליך".
נישקתי אותה בלחי."אני אבוא לבקר". היא סוף סוף עזבה אותי והלכה לפרנק,שהיה עכשיו הפראיטור הרומי והוא היה עסוק בלתת פקודות לרומאים.
"ניקו"קול פנה אלי.הסתובבתי,וריינה עמדה שם.
"היי ריינה"אמרתי לה.עמדנו ככה בשתיקה,מסתכלים אחד על השני.כעבור כמה רגעים היא מחצה אותי בחיבוק."אני אתגעגע אליך...ושלא תחשוב שאתה נפטר ממני בכזו קלות!אני אבוא לבקר אותך."היא אמרה וחייכה אלי.חייכתי אליה בחזרה.ריינה הייתה כמו אחות גדולה בשבילי עכשיו.היא וג׳ייסון.הם היו החברים הכי טובים שלי,ופעם ראשונה בארבע שנים האחרונות,סמכתי על מישהו.
אחרי שכולם עזבו,הרגשתי דקרת עצב קלה.ישבתי ליד סלע,והייתי שקוע במחשבות.
"אהמ אהמ"שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי,והופתעתי לראות מאחורי את וויל סולאס.
"אם יורשה לי להזכיר לך,אתה חייב לי שלושה ימי מנוחה במרפאה"אמר וויל בקול מעוצבן.
"לא אני לא"אמרתי."אני מרגיש יותר טוב עכשיו".
"לא ילד מוות,אתה לא.עכשיו בוא איתי,לפני שאני אכריח אותך".
גיחכתי קלות."איך בדיוק תכריח אותי?".
"אני אקרא לפייפר"ענה וויל בחיוך מעצבן.
"טוב טוב אני בא נודניק אחד"לא רציתי להסתבך עם הילדה הזאת.
וויל חייך אלי בתחמנות,והלכתי איתו למרפאה.
כשהתיישבתי על מיטת המרפאה,וויל הוציא מאחת המגירות מזרק.גדול.מאוד.
הסתכלתי על המזרק במבט מפוחד, והתרחקתי.
וויל צחקק."אתה נלחמת בגאיה,קפצת לטרטרוס,זימנת צבא שלדים,ואתה מפחד ממזרק?".
גלגלתי עיניים.תמיד פחדתי ממזרקים, פשוט אף פעם לא אמרתי את זה בקול.
וויל תפס את ידי.היד שלו הייתה חמימה. בדרך כלל לא סבלתי מגע פיזי,אבל בשלו היה משהו מרגיע.הוא הזריק לי את החומר,ולהפתעתי זה לא כאב.
"רואה?"אמר וויל. הוא משך את ידו ממני,ורציתי שיחזיר אותה.
רגע,מה? ממתי אני אומר דברים כאלה?כנראה אני באמת צריך כמה ימי מנוחה במרפאה.
אחרי שוויל הביא לי כמה תרופות,הוא עבר לטפל בחניכים האחרים. הסתכלתי באיזו מיומנויות הוא עובד איתם,וכמה סבלנות יש לו לכל אחד מהם,משהו שלי בחיים לא היה.
כעבור כמה זמן וויל ניגש אלי,להביא לי אמברוסיה.
"תנוח עכשיו"אמר אחרי שהביא לי את האמברוסיה.
"אני לא עייף"אמרתי לו.
"כן אתה כן"ובעודו אומר זאת,עיני נעצמו.
"לילה טוב,די אנג׳לו"הוא אמר,וכיבה את האור.