Young Blood-L.S

פרק-39:

~נקודת מבט הארי~

אני מגיע לדלת חדרו של לואי ומחזיר נשימה שלא ידעתי שהחזקתי. אני מכין את עצמי לדחייה שעומדת לבוט, רוב הסיכויים שהוא הולך להעיף אותי, התנהגתי אליו כמו מניאק ואני חוזר אליו עכשיו שיכור למרות שהוא אמר לי לא לעשות בדיוק את זה.

אני לוקח עוד נשימה עמוקה ודופק בדלת סוף סוף. בדיוק באותו זמן, הרגשתי את הטלפון שלי רוטט. הוצאתי אותו מהכיס והייתי מופתע לראות את שמו של לואי על הצג. אז אולי הוא כן ירצה לראות אותי, בכל זאת הוא זה שהתקשר.

"הלו?" אמרתי מופתע אחרי שעניתי. "הארי? זה אתה בחוץ?" שמעתי את הקול שהתגעגעתי אליו כל כך וליבי החסיר פעימה. "כן תפתח לי טומלינסון" אמרתי לו, ניסיתי להישמע אדיש עד כמה שאפשר, אני גם שיכור וגם שמח שהוא התקשר. לאחר כמה שניות נפתחה הדלת, לואי עומדת בפתח כשהטלפון בידו. "מה רצית?" אנחנו שואלים באותו זמן. "אתה קודם!" אמרנו ביחד שוב. "בתור התחלה תיתן לי להיכנס" אמרתי וצחקתי, הולך אחריו לתוך החדר ומתיישב על המיטה. "אתה שיכור נכון?" הוא שואל בטון מאוכזב. "קצת" אמרתי והסתכלתי ישירות לעיניו הכחולות כשהוא התיישב לידי במיטה. אני מתחיל לחשוב על מה היינו יכולים לעשות פה, אבל מנער את ראשי מהחשבות השיכורות והסוטות שלי, זה לא לעניין, אפילו כשאני שיכור.

"מה אני אעשה איתך הארי?" הוא שאל בטון מיואש ואז נאנח, הוא עובר למצב שכיבה על המיטה. אני עושה כמוהו.

שנינו שוכבים במיטה אחד מול השני, מסתכלים אחד על השני ומדברים עם העיניים, בלי מילים. "למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?" הוא אמר לאחר כמה שניות, שובר את השתיקה. "אנחנו לא מפסיקים להרחיק אחד את השני למרות שאנחנו יודעים איך נסיים בסופו של דבר."

"כי אני טמבל, אני לא טוב בשבילך" אני עונה לו. אני חושב לרגע שאני מדמיין דמעה במורד לחייו, אבל אני מבין שלא דמיינתי. אני מוחה אותה ממנו, מעכב את היד שלי שם עוד קצת. "תראה מה אתה מוציא ממני" הוא אמר, והדמעה העצובה שלו הפכה לצחוק, הצחוק הכי יפה ששמעתי בחיי.

"אני מצטער לואי" אלה היו המילים היחידות שיכולתי לומר לו, והן כנות לגמרי. אני באמת מצטער ושונא את עצמי על זה, אני כזה זין. "אני לא רציתי להכאיב לך, לא התכוונתי שזה יקרה" "אז למה?" הוא שאל בקול חנוק. "כי אני מפחד" לחשתי לו. אני לא יודע אם זה שילוב של אלכוהול ועייפות, או שזה סתם כי אני מרגיש שאני לא מסוגל לאבד אותו, אבל באותה שנייה פשוט התחלתי לפרוק את הכל. "אני מפחד לאבד אותך" הודיתי פתאום. "אני הורס את כל מה שאני נוגע בו, בגלל זה אני לא מתקרב לאף אחד חוץ מליאם. אני לא רוצה לפגוע בך יותר ממה שכבר פגעתי, אז ניסיתי להתרחק ממך, אנחנו לא טובים אחד לשני לואי, ופחדתי להודות בזה. פחדתי שאתה משנה אותי, כי אני מתנהג אחרת כשאני לידך, גרסה יותר טובה בעיניי אחרים אבל זה מוזר לי, זאת גרסה שלי שנוגדת את איך שאני מתנהג בדרך כלל."