𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 45

שיר לפרק: say you won't let go

נקודת מבט סקאר:

"בעונג רב." אמרתי מצחקקת, קמה ממקומי וקדה קידה קטנה. באותו הרגע כל המבטים בשולחן שלנו הסתבבו לעברנו וגם ליאם וליזה הופיעו באורח פלא. או שהם בכלל לא הלכו?

הושטתי את ידי לג'ק והוא קיבל אותה בשמחה והלכנו לרחבת הריקודים יד ביד.

הרגשתי את מבטם של כל ארבעת האנשים שישבו איתי בשולחן נעוצים בגבי.

הייתי אמורה להגיד לו לא? אבל למה? הוא כזה חטיף!
סליחה, טעות שלי, הוא חתיך!

כשעמדנו באמצע הרחבה, כל האנשים הביטו בי ובג'ק בהבעות מוכות הלם ומופתעות.

התזמורת בדיוק התחילה לנגן שיר חדש, והזמר הבריטי החל לשיר. הקול של הבריטים פשוט אלוהי! רק אני תקועה במיאמי עם כל האמריקאים האלה.

"למה את לא בריטי?" שאלתי לפתע את החטיף הזה שעומד פה למולי, יש לו עיניים מהממות.

רק אלוקים יודע כמה כוסות שתיתי.

"את יודעת, לא יצא. אבל אם זה עוזר לך נולדתי בפורטוגל, ואנגליה ופורטוגל זה על אותה יבשת." הוא אמר וראיתי צל של חיוך מופיע על פניו.

אחיזתו במותני התהדקה ושאפתיי בחדות את האוויר שפלטתי לפני פחות משניה.

"אתה כזה חטיף." אמרתי בקול מהופנט ולא העזתי להפסיק להסתכל עליו.

"את קראת לי הרגע חטיף?" ג'ק שאל מבולבל ומשועשע בו זמנית. האם הזכרתי כבר שהוא חטיף?

"יש סיכוי, כי אתה ממש חתיך, ויפה, ונאה ועוד המון דברים שאני יכולה להגיד עלייך." אמרתי משועשעת מעצמי, הגעתי לרמת שיכרון שאני מצחיקה את עצמי.
(ה.כ- אני תמיד מצחיקה את עצמי)

"תאמיני לי, שאת יותר יפה, ללא ספק הבחורה הכי יפה שראיתי. אין לך מושג מה את עושה לי." הוא אמר ועינייו מלאות תשוקה. העיניים שלו כמו קריסטלים נוצצים באפלה.

הרגשתי את גרוני יבש. גם לו אין מושג מה הוא עושה לי.

"כשראיתי אותך בפעם הראשונה, את היית מגולגלת כמו טורטייה בפוך שלך ולא רצית לצאת ממנו. כמה שהתעצבנתי באותו היום, אבל לא הראתי את זה. כשכריסטיאן מת את באת אליי וראיתי עד כמה החזקת את הדמעות שלך והייתי מופתע שהצלחת. עם הזמן אהבתי את החוצפה הבלתי נסבלת שלך, את הגסות, את הביישנות, ואת העקשנות שלך. את הדלקת בי משהו שכבה מלפני המון שנים. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי את מה שאני גם מרגיש ברגע זה. אהבה.
ואני מאוד מצטער שאני אומר לך את זה עכשיו, כשאת את כולך מסוחררת מהאלכוהול וכבר מחר לא תזכרי דבר." הוא אמר וההבעה שלו הייתה אטומה. אבל אם מסתכלים ממש מקרוב, היה לו מבט של ילד אבוד.

"אני לא מרוס..- מסוחררת." אמרתי בקול ילדותי.
הפלתי את עצמי. אני באמת מסוחררת.

"יש סיכוי שאני מסוחררת, אבל תוכל לספר לי מחר את מה שסיפרת עכשיו. נכון?" שאלתי בעיניים נוצצות.

"אני לא חושב." הוא אמר והוא שוב חזר להבעתו הקרה והמרוחקת.

"היי! אל תתעלם ממני ככה. אני אוהבת אותך." אמרתי בכנות. אבל באותו הרגע שסיימתי לומר את זה הבנתי מה אמרתי. אוי שיט.

"אני מאוד מקווה שהשיכרון לא מדבר פה." הוא אמר ופניו שוב חזרו להבעתו הקודם, זאת שאהבתי יותר.

"כי גם אני אוהב אותך." הוא אמר והסיט עם ידו את קצוות השיער שנפלה על פניי בסרבול.

ראשו רכן קדימה אל פניי, קירבתי גם אני את פניי טיפונת והוא לקח את זה כאישור, והצמיד את שפתיו לשלי.

הנשיקה הייתה רכה ומלאת כנות ואהבה.

תחושת בחילה געשה בתוכי והרגשתי את תכולת בטני רוצה לצאת לה.

התנתקתי במהירות מהנשיקה ורצתי לכיוון המדרגות במהירות, מפחדת שבגדי יתלכלכו.
עליתי במהירות במדרגות, מחפשת את דלת השירותים ולבסוף מוצאת אותה באמצע המסדרון נכנסתי אליה במהירות, אפילו לא טורחת לסגור את הדלת וישר מקיאה את תכולת בטני לתוך האסלה.

הרגשתי שמישהו מרים את שיערי מפניי, ועושה עם ידו עיגולים מרגיעים על גבי החשוף מכיוון שהשמלה פתוחה בגב.

הצטמררתי מכיוון ששם נמצאות רוב הצלקות שלי. סובבתי את ראשי כדי לראות מי זה, וראיתי את פניו של ג'ק מאחוריי, הוא חייך חיוך חם ומרגיע. החזרתי לו חיוך צולע ומכיר תודה. עוד לא הספקתי לחייך יותר משתי שניות והקאתי שוב.

לפחות אני יודעת להכיר טובה שאני שיכורה.

סובבתי את ראשי לעבר ג'ק כדי לומר לו לקרוא לאחד מאחי, לא לג'קסון, כדי לעדכן אותם שאני מרגישה מזעזע ואני רוצה הביתה, אבל הוא היה עסוק בטלפון שלו.

התעצבנתי ובאתי לשאול אותו מה עושה בטלפון שלו אבל עוד גל של קיא עלה במעלה גרוני אז נאלצתי לדחות את השאלה.

לבסוף הרגשתי שאין לי כבר עוד מה להקיא, אז קמתי על רגליי לעבר הכיור כדי לשטוף את פי ואת פניי, מקווה שהאיפור נגד מים.

הרמתי את פניי מהכיור ונבהלתי לראות במראה, את ג'ק עומד מאחוריי צמוד ומחזיק בי חזק.

"אני מצטער." הוא לחש לאוזני, ואז הרגשתי דקירה בצווארי ורציתי לצעוק משהו או להיאבק בו, אבל ידעתי שזה יהיה חסר תועלת כי אחרי כמה שניות הרגשתי את גופי נופל אך מישהו תפס בי. ומפה אני לא זוכרת דבר.

שבוע טוב🌅
מקווה שאהבתם תהנו❤