הודעה חדשה התקבלה,
"היי" ,זה שאני אוהבת, שון.
***
"מיי הוא שלח לי הודעה עכשיו!!!" צרחתי לעבר מיי שישבה בצד השני של הכיתה,
"אוומיגד זה הוא ?" צרחה בחזרה אלי,
"כן!" צעקתי כאילו זכיתי בלוטו,
"מיי ולין קמו בבקשה!" את המילה האחרונה היא צרחה כמו משוגעת, גברת סוזנה המורה ללשון,נראה לי היא הייתה גם מורה לפיתוח קול, את הצרחות שלה שומעים בכל המסדרונות בית הספר.
"מה עשינו?" שאלה מיי בחוצפה,
תכירו את מיי,החברה הכי טובה שלי ,היא שובבה,צינית,משוגעת ובעיקר שמה ז*ן על מה שחושבים עליה. יש לה עיניים ירוקות משגעות ושיער חום גלי,אם הייתי גבר,היא הייתה שלי ממזמן.
"תעני לי את לין,מי זה הבחור בר המזל ששלח לך הסמס הפעם ?" שאלה סוזנה, והכיתה פרצה בצחוק,הייתי מובכת,שיט. הוא יושב מאחורי ,שון כן,זה שאני אוהבת,ישב מאחורי כל הזמן הזה,כולם צחקו חוץ ממנו.
"את רומזת שהיא זונה?" שאלה מיי,מגוננת עלי.
"רמזתי שאת ולין צריכות לגשת אלי בסוף השיעור!" צרחה.
סימנתי למיי לשבת,כדי לא להחמיר את המצב, שנינו התיישבנו במקום.
"פס.." שמעתי בלחש מישהו קורא לי. לא הבנתי מי זה,ואז הרגשתי שמישהו מושך לי בשיער מאחור.
"איייי! טוב שלא הורדת לי את כל השיער" צרחתי,זה יצא ברפלקס, והסתובבתי.שיט. אני כולכך לא הולכת לשטוף את השיער הזה, או שיותר טוב מזה נגזור את השיער, נאחסן בסקית, נדחוף לארון,ובעוד שלושים שנה יהיה מה לספר לנכדים.זה היה הוא,שון לאנרדו, הוא הפנט אותי עם העיניים הכחולות שלו, והיופי האצילי שלו, הסקסי, עוד שניה הזלתי ריר.עליו.
"לין, תחכי לי ליד חדר ההנהלה בבקשה" אמרה סוזנה.
"אבל מה עכשיו עשיתי ?"
"בלי אבל!" צעקה סוזנה.
"זה בגללי" קם שון ואמר, הגובה שלו מדהים אותי כל פעם מחדש.
"אולי כל הכיתה תקום ותגיד שזה בגללו, אה מה ניראה לכם?!!"
מיי קמה,כולכך צפוי.
"גברת סוזנה, את רומזת שהיא זונה?"
"אל תתערבי!" צעקה לעברה סוזנה.
לפעמיים היה ניראה לי שגברת סוזנה נהנת ליצור עימותים כאלה, מביכים.
"אני מצטער, תענישי אותי המורה" אמר שון בתמימות.
"אוקי,שון אתה גם מצטרף לחבורה שנוצרה לנו כאן" אמרה והצביעה עלי ועל מיי.
"אבל זה לא הוגן,לין לא עשתה שום דבר!" צעקה מיי,רציתי להרוג אותה.
"נכון" הסכים שון. זה היה לא מעולם הזה, הייתי בשוק, ממתי הוא מגן עלי?
החתיך ההורס הזה, משיג כל בחורה רק במצמוץ עיניים,ממתי הוא מדבר איתי בכלל? ממתי הוא מכיר אותי? ממתי יש לו את המספר שלי ?ואכפת לו מלין סנטי?!
צלצול.
אני ומיי ניגשנו לחדר ההנהלה. המנהל חיכה לנו שם. זה לא פעם ראשונה שאנחנו נמצאות בתוך המשרד שלו, הוא תמיד נשאר אותו הדבר, מדפים של ספרים,ספרים,ספרים רגע שכחתי עוד משהו, ספרים.כן הוא די משעמעם.
"מיי ולין א.." המנהל לא סיים את המשפט ושון התפרץ למשרד, מזיע ואודם אדום בצורה משורטטת של נשיקה נגלה בלחי שלו.
"סליחה" אמר בלחש.
"אז אתה שון?" אפילו למנהל עמד.
שון רק הנהן בראש.
"אוקי,גברת סוזנה אמרה לי שיש פה בעיה, וכן יש לי עצה, מוכנים?"
"כן" ענינו שלושתנו בו זמנית,כמו חבורה של ילדים שהבטיחו להם שוקולד.
"אני מתקשר להורים שלכם ואתם מושעים ליומיים על זלזול וחוצפה למורה או שאתם מוכנים לאתגר?" הוא שאל.
"אנחנו נלך על האתגר" שון התפרץ ראשון,אני ומיי לא התווכחנו איתו,
"אני רואה שמישהו פה אוהב אתגרים.." אמר המנהל מרוצה מעצמו,
"ועוד איך" ענה שון, גלגל עיניים.
המנהל הסתובב והוציא זוג אזיקים,
"מוכנים למשהו פרוע ?" זה לא היה נשמע טוב, ומה לעזאזל אזיקים עושים במגירה של גבר בן מאה?לא הבנתי.
"אני חיי אל אתגרים" לחש שון,הקול שלו,הקול המדהים שלו,המגרה..אמא עוד שאני על הרצפה.
"אז תבחר,מי הבת זוג שלך?" שאל המהל את שון, אף פעם לא חשבתי שהמנהל שובב ולא ממש הבנתי למה בדיוק צריך בת זוג,
"אפשר בשלישיה?" שאל שון, משועשע לפתע.
"היי! אני לא מופקרת כמו כל הבנות שאתה פותח אז תירגע" אמרה מיי מעוצבנת.
"אז אני מבין שלין נשארה" אמר המנהל. לא עניתי לו למרות שמיי צדקה הרגשתי קצת מופקרת.
"מי שרציתי מלכתחילה" ענה שון מרוצה,עם חצי פרצוף ממזר.
ואני, אני כבר לא פה ,אני בשמים!
YOU ARE READING
לפחות נמות ביחד
Romanceאם היו אומרים לכם שיש לכם הזדמנות אחת לאוהב,מה הייתם עושים? גם לי היה קשה לענות על השאלה הזאת.. לפחות נמות ביחד זה סיפור אהבה בלתי רגיל..אחד כזה,שקשה לשכוח. ויש תשובות,להכל.
