Young Blood-L.S

פרק-43:

אזהרה: ספויילרים לאפטר!
_
אחרי השיחה הקטנה שלי ושל לואי, השתעממנו למוות וחיפשנו מה לעשות. לאחר ויכוח גדול החלטנו ללכת לאיזה סרט רומנטי ודביק עם ג'מה ולוטי, יותר נכון שלושתם החליטו ואני עשיתי פרצופים. והנה אנחנו עכשיו, בכניסה לקולנוע, מחפשים אחרי האחיות שלנו. "אני נשבע שהסרט אמור להיות טוב!" הוא מנסה לשכנע אותי שוב. "אם הסרט הזה טוב אני אקח אותך לדייט טומלינסון" עניתי בזלזול.

"תזכור את זה" הוא אמר "לא שאני עומד לצאת איתך אבל אתה עומד להתחרט" "את זה עוד נראה" אמרתי.

"הנה לוטי וג'מה" הוא אמר והצביע עליהן. התחלתי להתקדם לכיוונן ולואי פשוט התחיל לרוץ בהתלהבות כאילו הוא לא ראה אותן שנים. כשהגענו הוא חיבק את שתיהן וחזר לעמוד לידי. "אני מתרגשת" ג'מה צעקה בהתלהבות, היא ולוטי מתחילות להרצות לנו כל הדרך לאולם על זה שהסרט מבוסס על איזה סיפור שמעריצה פתטית כתבה על זמר פופ עלוב. אחרי החפירה הזאת, ואחרי שקנינו פופקורן ושתייה, הגענו סוף סוף למקומות שלנו באולם והתיישבנו. אני, ולידי לואי ולידו ג'מה ואז לוטי.

הסרט רק התחיל וכבר בא לי להקיא. כבר מההתחלה אפשר להבין על מה הסרט. סיפור אהבה אסורה קלאסי בין ילדה חננה לפריק אחד,והם בטח כל דקה יריבו ויפרדו אבל תמיד יחזרו אחד לשנייה וואו.

"אנחנו הולכות לשירותים" הן אמרו לנו כשהגיע עוד קטע משעמם בסרט המיותר הזה, וואו כמה רומנטי, הוא לוקח אותה למקום יפה עם מים ומנסה לזיין אותה ואחרי זה הם הולכים לאכול ביחד. אני מגלגל עיניים אוטומטית ולואי שם את ידו על ירכי. חייכתי מהמחווה הקטנה הזו והעפתי לעברו מבט חטוף, רואה שהוא עושה אותו דבר ומחייך. לאחר כמה דקות שג'מה ולוטי לא חזרו, הוצאתי את הטלפון שלי לסמס להן, וישר חטפתי צעקה מאיזו ילדה מסכנה בת 12 על הבהירות של הטלפון. הסתובבתי על מנת לקלל אותה, אבל אז לואי אחז בידי וסובב אותי אליו. "אל" הוא לחש. הנהנתי ופשוט הנמכתי את הבהירות, אין לי כוח לריב עם עוד אנשים עכשיו. אני חוזר להסתכל בטלפון שלי ורואה הודעה חדשה מג'מה. 'אנחנו לא נחזור,מקרה חירום נשי' היה כתוב בהודעה. נגעתי בכתפו של לואי כדי שיסתכל עליי והראיתי לו את ההודעה. ובזאת אנחנו חוזרים לצפייה בסרט המשעמם.

בסופו של דבר הוא נגמר,ואני חייב לציין שאהבתי את הסוף, זה בערך הדבר היחיד שהיה טוב בו.

שמחתי שלא הייתה תשובה חד משמעית אם הם ביחד או לא, ולמרות כל הדביקות והקיטשיות של הסרט לו היה לו סוף שמח והם חיים ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה. הוא היה בן זונה מניאק והתערב על הבתולין שלה מאחורי הגב והיא גילתה את זה וחתכה ממנו, כמו שקורה במציאות, תמיד משהו מסתבך, אף זוגיות לא מושלמת כמו שמציגים את זה בסרטים, ובגלל זה אני לא מאמין באהבה וכל החרטא הזה. ואם הטסה הזאת יודעת מה טוב בשבילה היא לא תחזור אליו, עד כמה שהוא היה רומנטי וג'נטלמן הוא שבר לה את הלב, אבל בטח בגלל שזה סרט היא תסלח לו בסופו של דבר,איכס.

לואי ואני יוצאים מהאולם, זורקים בדרך את השאריות של הפופקורן והקולה. "אתה רעב?" אני שואל אותו, מקווה שכן כי הפופקורן הזה פתח לי את התיאבון. "כן" הוא אמר "מאוד". "אני מכיר מסעדה טובה לא רחוק מפה" אמרתי והובלתי אותו ליציאה. נכנסנו לאוטו שלי ונסעתי לשם.

כעבור חמש דקת של נסיעה ושתיקה ביננו, הגענו למסעדה ונכנסנו. בכניסה חיכתה לנו מלצרית ברונטית שלא הפסיקה לפלרטט איתי, משהו ששמתי לב שהפריע ללואי לפי ההבעות פנים שלו.

התיישבנו בשולחן והמלצרית הזנותית הביאה לנו תפריטים בחיוך מזוייף. "תודה" לואי אמר לה, למרות שזה נראה כאילו הוא מנסה לשרוף אותה במבטו. "מקנא לואי?" שאלתי אותו בציניות. "ממש לא" הוא ענה לי והסמיק. "אז לא אכפת לך אם אני אבקש ממנה להראות לי את השירותים מקרוב?" שאלתי אותו, מתלוצץ. היא בכלל לא מעניינת אותי, התגובה שלו סתם מצחיקה. "עדיף שלא, תראה איך היא מתנהגת, היא לא מכבדת את עצמה." הוא אמר וצחקתי. הוא כל כך שמרני וחי בבועה, אבל כל עוד הוא יוצא עם ג'מה זה אומר שיש לו טעם טוב. בכל זאת.. אחותי. לאחר השיחה הקטנה הזאת קראנו שוב למלצרית כדי להזמין את האוכל, לואי מזמין שניצל וצ'יפס ואני מזמין המבורגר ואנחנו מתחילים בעוד שיחה, חיכיתי כבר שהוא ישאל אותי על זה. "נו אז איך היה הסרט? תודה שאהבת אותו, ראיתי את החיוך שלך כשהם גילו על ההתערבות" הוא אמר. "כן זה היה החלק היחיד שטוב בסרט הזה, והוא משקף את המציאות בניגוד לכל הסרט." אמרתי.

"למה כל כך קשה לך לראות אנשים מאושרים בלי משהו שיהרוס את זה? זה לא מציק לך לחפש את הרע בכל דבר ולהיות כל כך שלילי כל הזמן?" הוא אמר. "זה לא מציק לך להיות כל כך חיובי כל הזמן ולחפש חדי קרן?" החזרתי לו באותו המטבע. אני לא מתכוון לשתף אותו בניסיון חיים שלי, לא אותו ולא אף אחד אחר.

"אני פשוט מציאותי לואי, אני מעדיף לחיות בידיעה שהחיים חרא ולא הכל דביק ורומנטי. בטח אתה חושב שתתחתן עם ג'מה ותהיו ביחד עם חדי קרן מעופפים ותחיו באושר ועושר. אבל ברגע שמשהו לא ילך כמו שחשבת ישבר לך הלב, אתה תתחרט על הכל ואז תבוא אליי ותבין." אמרתי לו מבלי לחשוף את החוויה האישית שלי. ואני כבר יכול לשמוע את הקול שלו מהדהד בראשי, יכול לזהות את ההתקף המתקרב, אבל אני מנסה לחסום אותו. הכל עובר כשלואי מתחיל לדבר. "אז עדיף שישבר לי הלב, זה שווה את הטוב שאני מרוויח מהזוגיות הזאת. הבנתי אותך, אתה פשוט מפחד להיפגע אז אתה מונע מעצמך את כל הטוב שבמערכת יחסים בגלל זה". הוא אמר, ואני חושב שזה דבילי, אני לא מפחד משום דבר. אני פשוט חושב שזה מיותר ולא שווה את זה, אבל שיאמין במה שבא לו. "אולי נעזוב את זה וזהו?" שאלתי אותו, מת לעבור כבר נושא, אני שונא שיחות רגשניות כאלה. "אבל לפחות תודה שאהבת את הסרט!" הוא אמר.

"הנה אני מודה, אני חושב שאתה כל כך לחוץ לגרום לי להודות שאני אוהב את הסרט כי אמרתי לך שאני אקח אותך לדייט אם כן." אמרתי, מחכה לתגובה שלו. אני כל כך אוהב לראות אותו מובך, זה פשוט מצחיק וחמוד ביחד. רגע.. חשבתי חמוד? לא חמוד. "תשתוק" הוא אמר ולחייו נהיו סמוקות שוב. אני חושב שזה נהיה כישרון שלי לגרום לו להסמיק. "אבל אם אתה מתעקש אז קדימה, יש לך דייט לארגן." הוא אמר והפתיע אותי, לא ציפיתי שהוא יזרום עם זה. אני אארגן לו משהו וניקח את זה בקטע חברותי וזהו נעבור את זה. "אמרתי לך שאני לא יוצא לדייטים, אבל טוב אני אחשוב על משהו" אמרתי לו וחייכתי, מתכנן בראשי הכל.

סתם כי מעניין אותי, קראתם אפטר? עזבו אתכם מהסרט, החמישה ספרים בהרבה יותר טובים.
באמת שנמנעתי מזה כל כך הרבה זמן כי חשבתי שזה יהיה קרינג'י לקרוא על כביכול הארי סטרייט. אבל אני מתייחסת לדמות כהרדין סקוט ולא הארי סטיילס :)