פאנפיק פרסבת׳!!

פרק 3

פרסי-
מה אני יגיד לכם? אה, אתם רוצים לדעת איך בדיוק הגעתי לכיתת מצוינים ואיך בדיוק התקבלתי... אז זהו, שאין לי מושג. על דברים כאלה אומרים תודה לאלים, (ואולי לא) וזהו. לפחות עכשיו אני עם אנבת׳ בכיתה. ואני יגיד את האמת? כשאני יושב לידה, השיעורים פחות משעממים. כי אם אני משועמם, אני פשוט בוהה בה וחושב איזה מזל יש לי. "מוח אצה!" קראה לי אנבת׳. "הוא היה צלצול! יש הפסקה! אני בהלם שעדיין לא רצת החוצה!" היא אמרה לי במבט כזה ששילב הלם וציניות למרות החיוך הקטן שהיה דבוק לפניה. רוב האנשים לא היו שמים לב לחיוך, אבל אני מכיר את אנבת׳. היא מאושרת ממשהו. "מה חכמולוגית, ממה את ככה שמחה?" שאלתי אותה בנימה קלילה. ראיתי שחיוכה התרחב. לא הרבה, אבל אני ראיתי. "איך אתה יודע שאני שמחה?" שאלה אותי שהחיוך לא מסכים לרדת מפניה. "את מחייכת." אמרתי לה משועשע לגמרי. "בסדר בסדר, אני שמחה שהצטרפת לכיתה הזאת. אני אוהבת אותך מוח אצה.״ ברגע הזה הלב שלי נמס וישר נישקתי אותה. נשיקה ארוכה. פתאום שמעתי רעש חלוש. משהו כמו... קליק. לא זיהיתי ממה הוא היה. ישר עיני פנו אל הדלת ויד החרב שלי ניגשה אל כיסי, איפה שתמיד נמצאת, איך לא, אנקלוסמוס. ראיתי שגם היד של אנבת׳ ניגשה את החרב שלה משן הדרקון. אחח אני מת על אינסטינקטים של חצויים... כשראיתי מי זאת עלה חיוך משועשע על על פני. "ג׳ן! טוב לראות אותך!" אמרתי ללא שום בושה. מזווית העין ראיתי את אנבת׳ מסתכלת עליי בפרצוף שאומר "אתה. דביל." השבתי לה מבט של "חכי ותראי" כשראיתי מה היה מקור הרעש, כמעט פרצתי בצחוק. זה היה הטלפון של ג׳ן. על הפרצוף של ג׳ן היה מבט של קנאה אבל גם עם מעט רוע. סוג של חיוך של 'חכו חכו׳. רוב האנשים היו מפחדים לקבל מבט כזה ממלכת הכיתה, אבל לי ולאנבת׳ לא היה אכפת. עברנו את טרטרוס, נעבור גם את זה. ברגע האחרון הבנתי שהיא צילמה אותנו. כשראיתי את מבטה של אנבת׳ הבנתי שהיא הבינה את זה מזמן. כנראה באמת המוח שלי מלא באצות אם לא שמתי לב עד עכשיו. ״אנני?״ אמרתי לאנבת׳ בשקט ״אנני? מה זה?״ שאלה אותי את השאלה שגם שאלתי את עצמי באותו הרגע. ״שם שהמצאתי לך. את יכולה לחיות עם זה?״ אמרתי לה, הפעם ביותר שעשוע. ״יכולה יכולה.״ היא החזירה לי בחיוך משועשע לא פחות. ״אנני, לא אכפת לך שהיא צילמה אותנו?״ שאלתי אותה ״בכלל לא. אני באמת התכוונתי לזה. אני אוהבת אותך.״ היא אמרה לי. ״אני לא יודע אם ׳אני אוהב אותך גם׳ מספיק לתאר את כמה שאני אוהב אותך.״ התנשקנו שוב ויצאנו מהכיתה. סוף סוף. למרות הידיעה, שעוד מעט תיגמר ההפסקה.
————————————————————————
ווהו!!! יותר מ400 מיליםםם💙😍
אהבתם את הכינוי שהמצאתי לאנבת׳? אני ממש אוהבת אותו. רק לציין שראיתי אותו במלא פאנפיקים, ואהבתי אותו אז השתמשתי בו גם🥰
מקווה שאהבתם את הפרק!!😍
תנו ⭐️ ותכתבו תגובה, כי זה ממש עוזר לי, ולכם זה לא מזיק💙💙💙 המשך בקרוב!!💙
ושאלה חשובה (פליז תענו): אתם רוצים שיהיה כזה אקשן כמו בספרים, עם מפלצות וכאלה, או שאתם רוצים להשאיר את הקונספט של ׳חיים רגילים׳? או אולי רעיון אחר? תכתבו ליייייייי פליזזז💙💙💙
ביוש!!!💙