פרסי-
יש המון אנשים בעולם שאני שונא. אבל ג׳ן, איכשהו, תוך יומיים, הגיעה לראש הרשימה. אף אחד לא קורא לחכמולוגית שלי חנונית. אף אחד לא משפיל את החכמולגית שלי (ואותי) ואף אחד לא מזלזל באהבה שלי ושל החכמולגית שלי!
(הערת כותבת: תנו לייק אם הבנתם את ה'אף אחד'😉)
אני מבין שכבר שמעתם מה ג׳ן כתבה. חוצפה! פשוט חוצפה! אין, הדור של היום... די אימטורלס מה אני עושה?!? טוב נראה לי שכרגע הרעיון הטוב ביותר הוא להתקשר לאנבת׳. התקשרתי. למרות שעדיף לחצויים לא להתקשר. לא היה לי אכפת. הייתי חייב את החכמולגית שלי. "היי אנני... אני.. אני מצטער על מה שג׳ן כתבה.." אמרתי בגמגום "זה בסדר מוח אצה זאת לא אשמתך.." היא אמרה ושמעתי איך הקול שלה נשבר "אכפת לך.. אכפת לך אם אני אגיע אליך הביתה?" היא שאלה אותי. "ברור. בכל מקרה התכוונתי לבקש שתבואי בלי קשר." "טוב אני באה. ביי מוח אצה." למרות שבקולה היה הקלה מעט, שמעתי את העצב שלה. אני לא יכול לחשוב בכלל מה עובר עליה. הרי השפילו אותה. אולי אחרי מה שעברנו זה נראה לכם כמו עניין פעוט, אבל הרי הפגם המרכזי של אנבת׳ הוא גאווה. ושלי נאמנות. היא מאמינה שהיא יכולה לעשות כל דבר. למרות שזה די נכון, כשמישהו אומר לה אחרת, בדרך כלל היא לא שמה עליו. ואם כן, אז זה כנראה באמת מאוד פגע ברגשותיה. שמעתי דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח. כשפתחתי את הדלת ראיתי את אנבת׳. עם עיניים דומעות. אני חושב שלא ראיתי אותה בוכה מאז... טוב, מאז טרטרוס. "מוח אצה.." היא אמרה בקול שבור. לא יכולתי לשמוע אותה ככה. פשוט חיבקתי אותה ונתתי לדמעותיה לנזול על החולצה שלי. ככה עמדנו כמה דקות עד שאנבת׳ נרגעה מעט. הלכנו לחדר שלי. "פרסי... אני, אני אוהבת אותך.. כל-כך הרבה..." היא אמרה בקול שבור. לא יכולתי לשמוע אותה ככה. רציתי לענות שגם אני אוהב אותה, אבל אוהב פשוט לא מספיק לתאר את מה שאני מרגיש כלפיה. ובאותו הרגע החלטתי החלטה. היא הרגישה לי מטורפת, אבל לא רציתי להתחרט. ידעתי שזאת ההחלטה הנכונה. נראה לכם שאני מגלה לכם מה החלטתי? אז זהו, שלא. לא עכשיו. עכשיו אנבת׳ צריכה אותי, ואני לא נוטש כשצריכים אותי. נישקתי את אנבת' נשיקה ארוכה. רציתי שנשאר כך לנצח. הלוואי... "חכמולוגית, אני לא יודע אם 'גם אני אוהב אותך' מספיק כדי לתאר את מה שאני מרגיש אלייך" אמרתי לה אחרי שהתנתקנו "אבל... גם אני אוהב אותך" התנשקנו שוב ואז התחבקנו. וכך ישבנו כמעט חצי שעה, מחובקים. ולא רציתי שזה יגמר לעולם. רציתי שזה ישאר ככה. ביחד, לנצח.
-------------------------------------------------------------
אהבתם את הפרק?👌🏻💙 אם כן אני באמת אשמח אם תגיבו ותתנו ⭐️ כי זה באמת הכי כיף בעולם לקרוא את התגובות שלכם💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙💙
אולי מחר יכולה עוד פרקקק😍😍 (מקווה שאני יספיק) ואני רוצה להתחיל להתקדם עם הסיפור כי יש מקום מסויים שאני רוצה להגיע אליו💙🌊
אז בייייייי!!!💙💙💙
YOU ARE READING
פאנפיק פרסבת׳!!
Fanfiction-גמור- מה קורה אחרי המלחמה בגאיה, כשפרסי ואנבת׳ צריכים להתחיל תיכון? האם הכל יהיה טוב כמו שהם חושבים? או שאולי גם החיים הרגילים בבית ספר התיכון הם יותר קשים מכל מה שפרסי ואנבת' עברו? חח אני גרועה בתקצירים אבל תהנוו💙 קרדיט על הכריכה (המהממתת) ל @G...
