𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 54

(העלתי שוב בגלל שלכמעט אף אחד הפרק לא עלה)

נקודת מבט סקאר:

"אתה רוצה לומר לי אז שג'קסון לא עשה כלום לרוז?" דילן שאל מופתע ומבולבל כאחד, נראה כאילו פניו הולכות להתפרץ מרוב חוסר הבנה.

"לא, הוא לא עשה לה כלום, ואם הוא רק היה חושב לעשות לה משהו, הייתי שובר לו את המפרקת." ג'ק אמר בקרירות הרגילה שלו וראיתי אותו מתקשח רק מעצם המחשבה שיפגעו באחותו הקטנה.

"אז למה ג'קסון אמר מקודם שהוא זה שאנס אותה ואתה הוא זה שרצחת אותה?" דילן שאל שוב מבולבל, לא הייתי רוצה להיות במקומו, חוסר וודאות גורם לי להרגיש חלשה.

"אמרתי את כל הדברים האלה בגלל שג'ק שילם לי עליהם סכום רב, תנסו להבין אני הייתי תקוע בחובות והייתי עם חצי רגל בקבר. הייתי חייב את הכסף הזה." הפעם ג'קסון הוא זה שענה והוא מנסה להגן על עצמו כי יודע שדילן יתפוצץ בעוד 3, 2, 1 ו..-

"שיקרת לי כל הזמן הזה בשביל כסף?! אני אחבוט בך כמו פיניאטה!" דילן צעק והתנפל על ג'קסון, עוד לפני שדילן הצליח לחבוט בג'קסון 'כמו פיניאטה' לפי דבריו, תפסתי את דילן בשתי רגליי ובשתי ידיי, והצמדתי אותו אליי מאחור.
כמו חיבוק דוב.

"סקרלט עם כל הכבוד על כך שתפסת את דילן לפני שהפך את ג'קסון לעיסה, זה החיבוק דוב הכי עקום שראיתי אי פעם." ליאם אמר והסתכל עליי ועל דילן כמו אל פאזל של אלפיים חלקים ונעלם לו החלק האחרון. כואב.

ציחקקתי על התיאור של עצמי ושיחררתי את דילן רק אחרי שראיתי שהוא נרגע, וכשעשיתי זאת, הזזתי את דילן הצידה וישבתי בינו לבין ג'קסון כדי לשמש הפרדה בין השניים.

"סקאר, הילדה הקטנה שלי, אין לך מושג עד כמה ליבי כואב מהמחשבה שהפסדתי את כל שלב הנעורים שלך, אני זוכרת את הפעם האחרונה שהייתי איתך. ישבנו יחד בחדר המשחקים שלך, באותו היום לבובה שהכי אהבת, גברת לוסינדה, נשבר הראש והיד. כמה שבכית, את פשוט לא הפסקת לבכות. הבטחתי לך שמחר בבוקר נלך ביחד לקנות בובה חדשה שתחליף בשבילך את גברת לוסינדה-" אימי התחילה לומר וראיתי דמעות בעינייה, אני ואחיי הקשבנו לכל מילה שאמרה וניסינו להקשיב לכל מילה שיוצאת מפיה, פחדנו שהרגע הזה פשוט יעלם.
אך קטעתי אותה.

"בבוקר שלמחרת את כבר לא היית, לא יצאתי לקנות שום בובה או שום משחק מאז. את באמת פיספסת את כל תהליך ההתבגרות שלי, ברגעים הכי קשים שלי, בזמנים הכי קשים שלי, את לא היית שם כדי לעזור לי, את השארת אותי לבד לסבול!" אמרתי בכאב, ירקתי את המילים כאילו היו רעילות וכואבות בתוך פי.

"את יודעת, מאז שאני זוכרת את עצמי את כל הזמן קוראת לי סקאר, מעולם לא שמעתי אותך קוראת לי בשמי האמיתי, אני חושבת שאת מגלת עתידות, כי השם הזה די אירוני בהקשר לגוף שלי. כל סנטימטר בכל שלי מכוסה בצלקות. כל הגוף שלי הושחת באלפי דרכים שונות ומכאיבות! את רוב הצלקות האלו קיבלתי שהייתי פחות מגיל ארבעה עשרה!
אני כל השמונה שנים האלו בלעדייך, סבלתי יותר מכל בן אדם אחר שאי פעם הכרתי, הוכתי, הוצלפתי, חתכו אותי, וניסו לאנוס אותי כל כך הרבה פעמים שכל האצבעות בידיים וברגליים  לא יספיקו לספור את הפעמים הללו." אמרתי ונהרות של דמעות זרמו מתוך עיניי, דילן ניסה לחבק אותי אך העפתי את ידייו ממני. גם הוא אחראי להשחתת הגוף שלי.

"סקאר-" אימי אמרה את שמי ורצתה להוסיף משהו אך קטעתי אותה.

"לא! עוד לא סיימתי לדבר! אני כבר שבע שנים סובלת מהתקפי אסתמה נוראיים, אני חרדתית בטירוף, אני לא יכולה להסתכל על האחים שלי מבלי לפחד שבכל רגע נתון הם יחתכו אותי, ידקרו אותי וישחיתו את גופי שוב." אמרתי וראיתי שאחיי מסתכלים עליי בכאב, אף פעם לא אמרתי להם את מה שאני באמת מרגישה כלפיהם.

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שקיבלתי מחזור, הייתי בת שתיים עשרה, כל המיטה שלי הייתה מלוכלכת בדם, חשבתי שאני גוססת. אף פעם לא דיברת איתי על מחזור אז לא היה לי מושג מה זה. גם בשלב הזה לא היית בחיים שלי.
גם כשניסו לחתוך את גופי לשניים שנה אחר כך וכמעט מתתי עד שגברת סטארק נכנסה לבית שלנו כדי לבקש משהו ומצאה אותי גוססת על הרצפה, את לא היית.
גם כשברחתי מהבית ונורתי בכתף שנה אחרי זה, את לא היית. גם כשרצחתי את האדם הראשון שלי, את לא היית שם בשבילי כדי לומר לי זו הייתה טעות!
גם כשהתאהבתי לראשונה, את לא היית שם בשבילי.
וגם כשנשבר לי הלב בפעם הראשונה, את לא היית בשביל לנחם אותי ולומר לי שהוא היה חתיכת חרא ושעוד מלא בחורים אחרים יפלו על רגליהם בשבילי.
את לא היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך יותר מכל דבר אחר שקיים ביקום המזורגג הזה." אמרתי, משכתי באפי וניגבתי את דמעותיו.

לעזאזל עם הכל.

מקווה שאהבתם תהנו❤