נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק יד

שלום לכולם! אחרי מיליון שנה חזרתי. אני מקווה שזה יהיה הגיוני ואני מצטערת מראש על הטעויות, אין לי זמן~

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

לטפל בילד - האחד שנפל מהעץ - היה פשוט יותר, מאשר להתמודד עם מבטו החודר של רוהן. לצעיר היה שבר פתוח ולא יותר מזה, ואילו רוהן הפך לבלתי נסבל עם כל שנייה שחלפה לה. הוא נעץ בה את מבטו כמו שנשר נועץ על טרפו בשדה הפתוח. וזיאה כבר הגיעה למצב שבו היא הרגישה, שרוהן עמד לחורר את גבה במבטו הישיר, אם לא יפסיק לבהות בה בצורה נמרצת שכזאת.

היא כרעה על ברכיה ליד הילד וניסתה ככל יכולתה להתעלם מהתנהגותו הבוטה של ראש השבט שלו. משהו שהיא לא הצליחה לעשות כמובן, כיוון שזה היה בלתי אפשרי. לאן שהיא לא הלכה ומה שהיא לא עשתה, היא תמיד הרגישה בקרבתו מאחוריה - משהו שלהפתעתה, לא הבהיל אותה בכלל. התחושה החמה ההיא חזרה לסחוף אותה כמו גל עצום של צונמי ולהטיח בה את גליו החזקים. תחושה שמשכה והטביעה אותה מתחת למים העמוקים ובחנק מוחלט.

היא ניסתה להבין אותו. מדוע הוא היה קרוב כל-כך ובכל זאת הוא לא נישק אותה ברגע ההוא - לא שהיא רצתה שהוא ינשק אותה כמובן. אבל המחשבה ההיא לא עזבה את ראשה וכל אשר היא יכלה לעשות, היה לשבת על ברכיה ולתהות לעצמה על התנהגותו המשונה. לא, זה לא היה חשוב עכשיו- לא בשבילה בכל אופן. היא עצמה את עיניה והכריחה את עצמה להתרכז בבעיה המרכזית - הילד. היא הייתה חייבת למצוא את עצמה ולטפל בצעיר המדמם שישב לפניה ובהה בה בתימהון מוחלט.

היא הביטה בו בחיוכה הקטן והמנחם. הוא נראה כבן עשר לפחות - אם לא פחות - והוא ישב על העשב, נשען אחורנית עם כפות ידיו על האדמה. רגליו היו ישרות לפניו כענפים של עץ - אחת מהן אף הזכירה לה ענף שבור עליו דרכו לא מזמן במרכז היער. מחצית משערו היה גזור בצורה עקומה - דבר שנראה די משונה בעיניה, כיוון שרוב אנשי הכפר היו בעלי שיער קצר ומסודר משלו. שערו של הצעיר, לעומת זאת, נפל ברשלנות קדימה והסתיר מחצית מפניו.

מבטו החום והכהה בהה בה בהפתעה. שפתיו הדקות נצמדו האחת לשניה בתנועה מהורהרת. והוא נשם לאט ובזהירות מהאף, כאילו שפחד לאבד את נשימתו. הוא אפילו לא הזיל דמעה, או הוציא צליל מפיו. אלא שהוא פשוט ישב שם ובהה בה בעיניו הגדולות והעגולות. משהו שלא הדאיג את זיאה, כיוון שהיא קישרה את הדבר לתחושת ההלם שחווה הצעיר ברגע שנפל מהגובה ההוא.

היא הרימה את ראשה למעלה וסקרה את מחצית הענף השבור שביצבץ מתוך גזע העץ. האחד עליו עמד הצעיר וממנו הוא נפל למעשה, משהו שהיא ניחשה באופן עצמאי. היא לא ידעה אפילו למה, אבל היא בעצמה הרגישה בחלחלה עצבנית עוטפת אותה כשמיכה רטובה ודוקרנית של קרח. מבטה חזר לבהות על רגלו של הצעיר. מתחת לברכו השמאלית היה שסע עמוק והיא יכלה לראות מבעדו את העצם מציצה מבין הבשר הקרוע.