החיים שלי

~פרק 11~

התעוררתי בבוקר.
לא ראיתי את סתיו לידי.
הושטתי את היד לקחת את הטלפון, ראיתי פתק, היה כתוב בו- "הלכתי לאבא".

"יופי טופי"- אמרתי לעצמי.

הלכתי לשירותים. כשהייתי בשירותים שמעתי שהדלת נפתחת.
יצאתי מהשירותים וראיתי את עמית שוכב על המיטה ואוכל ענבים.

"בוקר טוב, את יודעת איזה מגניב אבינור, הוא שיחק איתי באקסבוקס"- אמר והכניס כמה ענבים לפה.

"אני שמחה שאהבת אותו"- אמרתי ופיהקתי.

"החמ, החמ"- עמית ניקה את גרונו.
"הוד מלכותי! מה תרצי שנעשה היום?
היום זה היום שלך! היום אני מקשיב לך ונהנה איתך!"- אמר וכרך בפני ברך.

"איזה יום היום? היום ה-22?!"- אמרתי ושכחתי לגמרי שזה היומולדת שלי.

"וואו, שכחת! חה חה! סתם, טוב, מה את רוצה לעשות?"- צחק ושאל.

"רק רגע, יש לי משהו בשבילך."- אמר והלך לחדר שלו.
כשחזר הייתה לו ביד מסגרת לתמונה. היא הייתה הפוכה כך שלא ראיתי אם יש בה תמונה.

הוא הפך את המסגרת וראיתי תמונה של 2 ילדים, בת ובן בערך בגיל 5.

"מה זה?"- שאלתי באי הבנה.

"תמונה עם מסגרת."- ענה בסרקסטיות וחייך.

"את לא תאמיני.
עברתי באלבומים משפחתיים, ובאלבום שלי שהייתי קטן, וראיתי תמונה שלי עם ילדה כלשהי.
שאלתי את אמא שלי מי זאת, ונחשי מה היא אמרה?"- אמר.

"זאת אחותך התאומה, שאין לך?"- אמרתי בסרקסטיות.

"ממש מצחיק. זאת את."- עמית אמר.

"הצחקת, כמעט האמנתי לך"- אמרתי.
"אנחנו מכירים מחטיבה רק, איך זה הגיוני שהכרנו בגיל 5?"- שאלתי.

"אני גם לא האמנתי, אמא שלי סיפרה שאני והיא הלכנו לגן שעשועים, ואז פגשתי אותך והתחלנו להיות חברים, שיחקנו, דיברנו...
וכל פעם שהיינו הולכים לשם את ואמא שלך הייתן נמצאות שם. כך נהיינו חברים."- אמר.

"ולמה הפסקנו להיות חברים?"- שאלתי.

"כי עברתי דירה"- אמר.

"נכון, סיפרת לי, שעברתם עוד לפני שבן נולד"- אמרתי.

"כן.
ואז את עברת לאותו אזור, ושוב מצאנו אחד את השניה"- אמר.

"ממש סיפור אהבה"- אמרתי וצחקתי.
"תודה. זה מדהים"- אמרתי.

נתתי לעמית נשיקה בלחי וחיבקתי אותו.

נכנסה לחדר סתיו.

"לצאת?"- שאלה סתיו בצחוק.

"בוקר טוב. מוכנים לארוחת בוקר?"- שאלה.

"עדיין לא, אנחנו בפיג'מות. תני לנו 2 דקות"- אמר עמית.