פיירו-צ'ייס

פרק 1- המעשה בנקר העצבני ובאתאיסט המטומטם

"מגנס! תפתח כבר!" שמעתי צעקות ודפיקות חזקות על דלת חדרי, שהיו יכולות לגרום לרעידת אדמה בכל תשעת העולמות.
"רוץ, תתחבא בשירותים!" לחשתי בלחץ לאלכס פיירו. לאחר שאלכס נסגר בשירותים לקחתי נשימה עמוקה והלכתי לפתוח את הדלת, בעודי מזיע כמו גבר בן 50 שהחליט לתקן את גג ביתו ביום קיצי חם.
"אני מצטערת על האי-נימוס, אבל אני דופקת כבר דקה שלמה!" אמרה סאמירה בכעס ופניה אדומות.
"היי! כן... פשוט..." ניסיתי לחשוב על תירוץ טוב לעיכוב שלי. חשיבה זה לא הצד החזק שלי, בלשון המעטה, לכן שמחתי מאוד כאשר סאם הפסיקה לחכות לדבריי ופשוט נכנסה לחדר.
"אוף, אני כל כך עייפה. " היא אמרה, התיישבה על הפוף שלי בכבדות ונאנחה.
"אז כן... מה מביא אותך לפה?" שאלתי בעודי מתפלל בליבי שסאם לא תגלה שאלכס מתחבא בשירותים. אני לא יודע בדיוק למי התפללתי, כי אני אתאיסט, אבל תמיד טוב לסמוך על ישות קסומה שעוזרת לך בעת צרה ושיש סיכוי קלוש שהיא קיימת.
"אני חייבת מנוחה. הייתי הולכת לאמיר, אבל הוא גם ככה כל הזמן נלחץ מעניין המשימות שלי, אני לא רוצה להכביד עליו. אני חייבת לחלוק איתך את הסיפור שקרה לי."
התיישבתי על קצה המיטה שלי והתכוננתי לסיפור המפתיע, המסקרן והלא-מעניין-אותי-ברגע-זה של סאם.
"בקיצור, שבוע שעבר, בדיוק אחרי ארוחה רומנטית שלי ושל אמיר," סאם האדימה כמו ערוגת הכלניות שאבא שלי, האל פריי, הביא לי במתנה אחרי שחבריי ואני עיכבנו את הריינרק, שוב פעם. אבל הפעם הסומק על לחייה היה נעים ושובב, לא כמו לפני כמה דקות כשהיא דפקה על הדלת כמו נקר עצבני. אבל היא הייתה כל כך להוטה לספר את הסיפור שלה, שמנערה נחמדה ומסמיקה היא מיד עברה בחזרה למצב הוולקירייה העייפה. "אודין ביקש ממני לצאת למשימה נוספת." סאמירה אל-עאבס הייתה מהוולקיריות הטובות, האמיצות והמוצלחות ביותר והיא יצאה למשימות רבות. אני עדיין לא מבין איך היא מצליחה לשלב את העבודה ה"אלוהית" שלה עם חיי היום-יום. אני בקושי מצליח לדאוג שהדירה שלי לא תישרף או תיהרס. אני כנראה נמצא כבר ברשימה השחורה של עובדי הניקיון בוולהלה. "עבודתי הייתה לנטרל איזה ייצור מיתולוגי שהתנהג בעל טבעיות לעיני התושבים באיזה כפר נורבגי קטן. הייתי צריכה להשקיע כל כך הרבה מאמצים להתכונן ולהגיע לשם, ולבסוף מה מתברר?" למזלי זו הייתה שאלה רטורית, כי לא היה לי שמץ של מושג על מה או על מי היא מדברת, בגלל שהתרכזתי בדברים אחרים, למשל לחשוב על תירוצים למקרה חירום שיסבירו למה אלכס פיירו מתחבאת בחדר השירותים של מגנס צ'ייס. וכן, הרגשתי שהיא התחלפה מזכר לנקבה. עדיין לא יודע איך זה עובד.
"אז מתברר, " סאם המשיכה לדבר בלהיטות רבה יותר, כאילו הולכת לספר לי על חדשות הרכילות החמות ביותר שרצות במלון וולהלה, "שהיצור המיתולוגי" היא הדגישה את הציניות במילותיה, "היה אוטיס, העז של ת'ור. כל ערב הוא צרח בקולי קולות ואז קפץ מהצוק הקרוב לכפר. ובגלל שכל בוקר הוא חוזר לחיים, זה קרה שוב ושוב. האנשים התחילו לפחד ולהשתגע, והכל בגלל עז קסום ומשוגע!" סאם חיכתה כמה שניות, כנראה כדי לראות את התגובה שלי, אבל כמו שאמרתי לא הייתי מרוכז, לכן היא המשיכה לספר כדי לעורר איזה רגש הפתעה או הבנה בתוכי. "אתה לא מאמין כמה התאכזבתי וכעסתי! ת'ור אפילו לא יכול לדאוג שהארוחה שלו לא תעשה בלאגן במידגרד". לאחר מילים אלו, נשמע קול רשרוש מהשירותים. זיהיתי את הרעש, זו הייתה שקית מ"פלאפל פדלאן", דוכן הפלאפל שאהבתי כל כך. ברור, שום דבר לא יכול ללכת חלק בחיים שלי!
סאם צעדה לכיוון השירותים, כשעל פניה הבעה של חשד ושל "בדירת המזבלה של מגנס חוץ מעכברושים אין לזה שום הסבר אחר". בינתיים היה לי קצת זמן לחשוב איפה לקבור את עצמי כאשר סאם תפתח את דלת השירותים.