כוכב נופל {הושלם ✔️}

29-חרא בונרה

-
נ.מ גונגקוק:
-

ארבעה חודשים עברו.

ארבעה חודשים הכי אינטסיבים וכייפים בו זמנית שיצא לי לחוות,
ארבעה חודשים ששינו לי את החיים מקצה לקצה.
ארבעה חודשים שיש לי אהבה משלי.

עמדנו על הבמה הגדולה ביותר בקוריאה.
כל השבעה העומדים תחת ׳המותג׳, ביטיאס.
המותג הזה,
זה החיים שלנו.
החיים שלי,
שאני כלכך אוהב ומעריך.

נהנתי,
אומנם הזעתי בשביל אומה שלמה.
צחקתי בשביל מליוני אנשים.
אהבתי בשביל אלפי זוגות.
אבל בסופו של דבר, נהנתי.

ששת הבנים הללו הפכו להיות המשפחה שתמיד חיפשתי,
הסוכן הפך להיות האבא שתמיד חלמתי,
והארמי?
הארמי תמיד ישארו מה שיגן עלי מכל כדור שהטבע דואג לשלוח לעברי.

״זה השיר האחרון, השיר שלך.״ טאהיונג לחש באוזני.
פקחתי את עיני וכל המעריצים החלו להריע בקולי קולות.
התמכרתי לזה.
הצרחות האלה היו הסם שלי.

התחלנו בשירה לשיר spring day,
השיר שלפני ארבעה חודשים אני וטאהיונג הבטחנו לאדון מהחנות של התיבת נגינה- שנוציא אותו לאור.
השיר היה השם של האלבום שדאגנו להוציא.
האלבום שבזכותו,
חוויתי את ארבעת החודשים הטובים בחיי.

הקונפטי קישט אותנו ואת הבמה, דאגתי לנופף ולעשות לבבות לכמה שיותר אנשים,
רציתי לחבק כל אחת מהם ולהתחתן עם כל אחד מהם.
אני חייב להם את חיי,
הם הצילו אותי מהמון אנשים,
אך בעיקר מעצמי.

נשמתי עמוק כאשר ג׳ין זימר את השורה האחרונה.
והוצאתי נשימה עמוקה שלא ידעתי שהחזקתי בפנים.
זה נגמר.
הסיבוב הופעות הסתיים.

״תודה רבה! אנחנו אוהבים אתכם!״ נאמג׳ון קרא למקרופון ואחריו כל אחד מחברי ללהקה הודה לכל מי שהגיע.

״אני מרגיש בבית. אני מרגיש שייך. אני מאושר, אני מצליח ואני בעיקר אוהב. אוהב כל אחד ואחת מכם. תודה רבה, על הכל.״ קראתי וסימנתי לבבות בידי.

ירדנו מהבמה, כשצרחות המעריצים עוד מהדהדים בראשנו והתקדמנו למאחורי הקלעים.
לגומים מבקבוקי מים שחיכו לנו שם ומתיישבים על הספות הנוחות.
הסוכן נכנס,
מבט לבבי קישט את פניו.

״מי היפות האלה? מי?״ הוא אמר בהתרגשות וחילק לנו כיפים בידיים.

״אני באמת יפיפה.״ גימינשי חייך בגאווה ושלף את הפלאפון מכיסו מצלם כמה סלפים ומתכונן לעלות גם אותם לטוויטר יחד עם התמונה הקבוצתית שלנו.

״רוצה נעשה סלפי?״ טאהיונג הציע לא מחכה לתשובה וכבר תופס במותני מקרב אותי אליו ומחייך למצלמה, חייכתי גם אני והשענתי את ראשי על כתפו.
הוא צילם תמונה והראה לי אותה בחיוך.