פיירו-צ'ייס

פרק 4 - חחחחח, הורג אותי הקטע הזה של אהבה! תרתי?

"עוד תמד!!!" צעק חצי-נולד גונדרסון בקול רם, שדמה לקריאת מלחמה.
וולקיריות עפו עם מגשים מלאים כל טוב. כמות כזו של אוכל יכולה להאכיל את כל ההומלסים בבוסטון, ואת היתומים ואת האלמנות. ועוד כמה אנשים. כולם אכלו מנות ענקיות של בשר וסלטים, והיו מרוכזים בזלילה ודיבור רועש. 
"אוקיי, חברים, רצינו לדבר!" אמרתי בקול רם כדי שחבריי ישמעו אותי באולם הגדול, שבו יהיה קשה לשמוע גם עדר של אלפי שוורים דוהרים, בגלל כל הדיבורים, הצעקות והגרעפסים. לא נראה שזה עבד לי.
אני הסתכלתי על אלכס ורמזתי לו להתחיל לדבר, כי לדעתי הוא יותר משכנע ממני ו... פחות סמרטוט ממני.
"אם ברגע זה לא תפנו את הפנים השמנות שלכם אליי ולא תקשיבו לי עם אוזני המגפון שלכם, אני נשבעת, אני הולכת לתלוש לכל אחד ואחד מכם את הראש... עם הידיים שלי!" צרח אלכס בתוקפנות, מה שהיה מועיל מאוד, מכיוון שכל חברינו מקומה 19 (ואף כמה איינהריאר אחרים משולחנות קרובים) עצרו לבלוס והסתכלו עליו.
"אז אני ומגנס רצינו להגיד שאנחנו... " אמר אלכס אך לא יכל להמשיך. פניו החווירו במרוב פחד ולחץ, וגוון עורו הזכיר את צבע עורו של הארט'סטון. אמרתי שאלכס לא אדם רגיש? אבל אני, מגנס צ'ייס, בן פריי, גיבור שעיכב את הריינרק, בעל להב הקיץ ששר זוועתי בקולי קולות, בשבילי להודות באהבתי כלפיי מישהו... פחחחחח, כלום! אז אני הצהרתי, "אנחנו זוג!".
לאחר מילים אלו מסך שחור. אני לא זכרתי כלום. טוב, לא מדויק, אני פשוט הייתי מת! אני גם יכול לנחש מה הסיבה לכך, אלכס. הוא כנראה נלחץ, כי הוא לא הסוג שאוהב להיות מובך ולא הבן אדם שרוצה להראות ריגשי. אז אחרי שהכרזתי על הזוגיות שלנו הוא בטח תלש את ראשי עם התיל שלו. אני לא יכול לכעוס עליו, אני הרי מכיר אותו טוב ומבין אותו. אבל מצד שני, הוא פשוט השפיל אותי! הוא הרג אותי בפניי החברים שלנו שניה אחרי שסיפרנו על האהבה שלנו! אני... אני אצטרך לחשוב על זה. כנראה מחכה לנו עם אלכס שיחה רצינית נוספת. לא מת עליהן.

למחרת בערב, קמתי בחדר שלי. המיטה שלי רכה, נוחה ונעימה כמו פרווה של כלב האסקי. אם אנשי מידגרד היו יודעים על תשעת העולמות, האלים וכו' אז הם כנראה היו חושבים שלמות בתדירות כה גבוהה זה כואב, לא נעים ומזעזע. אבל האמת שמתרגלים לזה, במיוחד עם קמים על מיטה של מלון תשעה כוכבים (הבנתם? תשעת העולמות... מלון וולהלה! אני לוהט היום!). לבשתי בגדים חדשים, ג'ינס שחור וחולצה כחולה שעליה מצויר כריש וכתוב "נחמד לאכול אותך!". חושבים שאני ילדותי מדי? אני יודע, אוהב את זה, חברים שלי פחות.
כשיצאתי מהחדר הלכתי מיד לכיוון החדר של אלכס. כשניסיתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה. אחרי שדפקתי מספר פעמים על הדלת... לא קרה כלום. ניחשתי שהיא הלכה כבר לארוחת הערב, אז הלכתי לאולם. כשהגעתי, ראיתי שאף אחד מחבריי בקומה 19 לא ישב על יד השולחן שלנו. נלחצתי קצת. אבל אסור לחפש את החברים שלך על קיבה ריקה! לכן ישבתי על הכיסא ודפקתי שניים עשר כנפי עוף. אחרי הארוחה הרגשתי כמו בלון שממשיכים לנפח אותו על אף שהוא עומד להתפוצץ. בעודי מתנשף אחרי שבלסתי כל כך הרבה, טי ג'יי רץ אליי ועל פניו הבעת אימה, כאילו ראה רוח רפאים (האירוניה היא שהוא גם מת) .
"אלכס בצרות!" הוא אמר.

אז זה פרק יחסית ארוך.
תכתבו לי בבקשה איזה סיפורים אתם מעדיפים, הקיטשיים והרומנטיים או האלה שכולם מזיעים ומתים מעייפות כי מישהו הסתבך בצרות?
וגם תכתבו ניחושים למה אלכס הסתבך ומה קרה אחרי מותו של מגנס.