לפני שנים רבות בארץ רחוקה-רחוקה, חי לו ילד בשם תומר. הוא נולד באי בודד אי שם בכדור הארץ, אי שלא סומן על המפה, והיה חלק מהשבט הקדום שחי באי. אנשי השבט היו משכילים וידעו דברים שאיש מבני מינם לא ידע בזמן ההוא, והם הקימו ציוויליזציה שלמה על האי, ממש כפי שקיימת אצלנו היום (ויש המאמינים שאפילו יותר מתקדמת), רק שהם חיו לפני אלף שנים...
יום-יום היה תומר מתעורר בשעה שבע במיטתו ומתלבש במדי בית הספר. לאחר מכן, היה מתיישב ליד השולחן במטבח ומחכה שרובוט האוכל האישי שלו יכין לו ארוחת בוקר מזינה וטעימה במיוחד. הוא היה מצחצח שיניים ומסרק את שערו ולוקח את הילקוט שלו. בשעה שבע וחצי בבוקר היה צועד תומר בשביל המרחף עד לבית הספר ושם היה לומד מהשעה שמונה עד השעה אחת וחצי ברציפות וחוזר הביתה דרך השביל המרחף. נושאי הלימוד שנלמדו בכיתה ג' בבתי הספר בשבט היו פיזיקה קוונטית, תורת המשחקים, משוואות בארבעים ושניים נעלמים, הנדסה גנטית, ביולוגיה ימית ורפואה. כל יום המערכת הייתה זהה לחלוטין, מפני שאלה היו המקצועות היחידים בכיתה ג'. תומר למד כל יום מימות התָשֵׁעַ חוץ מיום תָשַׁעת, היום החופשי. בכל יום כשהיה חוזר הביתה מבית הספר הוא היה מתיישב ליד השולחן במטבח ומחכה שרובוט האוכל האישי שלו יכין לו אוכל מזין וטעים. אחרי האוכל, הוא היה הולך לחוג, בכל יום חוג אחר. ביום ראשון היה הולך לחוג הגנה עצמית, ביום שני היה הולך לחוג נגינה על פסנתר, ביום שלישי היה הולך לחוג צפרות ימי (החוג החברתי של השבט), ביום רביעי היה הולך לחוג ספרייה, ביום חמישי היה הולך לחוג תכנות מחשבים, ביום שישי היה הולך לחוג גרפיקה מתקדמת, ביום שביעי היה הולך לחוג טניס, ביום שמיני היה הולך לחוג אופטיקה וביום תשעת לא היה הולך לחוגים בכלל. כל הילדים בגילו היו הולכים לאותם החוגים אך בימים אחרים, לפי בחירתם (חוץ מחוג הצפרות הימי, שהתקיים תמיד ביום שלישי. אליו לא כולם היו חייבים ללכת והוא הותאם לילדים בכל הגילאים). אחרי החוג, שהסתיים תמיד בארבע בדיוק (חוץ מחוג הצפרות הימי, שהסתיים תמיד בחמש וחצי), היה הולך תומר לבלות עם חברים. הם נהגו ללכת לים, לבריכה, לגינה כלשהי, לקניון, לקולנוע או סתם לבלות אצל בית של אחד מהם. היו לו שני חברים – עמית ונועה. אחרי הבילוי (שמוטב לציין שכלל תמיד ארוחה, לא משנה איפה), שנגמר כל יום בשעה אחרת אבל אף פעם לא עבר את גבולות השעה תשע בערב, תומר היה חוזר הביתה ומתיישב להכין שיעורים. תמיד היה לו קל כי לפי דעתו היו מגזימים עם קלות החומר הנלמד בכיתות ג'. כזה הוא היה. הוא היה ילד גאון, גאון אפילו ביחס לשבט הגאון שהוא היה חלק ממנו. אחרי השיעורים הוא היה מתיישב לראות קצת טלוויזיה, לשחק במחשב ועוד כל מיני דברים שלא מצריכים הרבה מחשבה (כדי לכפר על כל המחשבה שהוא נאלץ להשקיע בה כל היום) עד השעה עשר, ואחרי זה הוא היה הולך להתקלח. הוא היה נכנס למקלחת והיא ניקתה אותו ניקוי יסודי בערך כחמש דקות: צחצחה את שיניו ביסודיות, גזרה את ציפורניו באופן מושלם ואחרי שטיפת גופו וסיבונו היא ניקתה את שערו במושלמות וסירקה אותו בצורה האהובה עליו – פרוע! אחרי המקלחת היה הולך תומר לישון שנת ישרים, עד השעה שבע למחרת ואז היה עובר אותו הדבר... (אלא אם כן מחר הוא יום תשעת, ואז היה יום חופש והוא עשה מה שהוא רצה מהבוקר עד הלילה!)
שמתם לב לפרט חסר בסיפור של תומר? ובכן, זאת משום שתומר הוא לא ילד רגיל... תומר גדל בלי הורים בכלל!
הוא הסתיר זאת מראש השבט כל חייו, מפני שאם היה מגלה הוא היה שולח אותו לבית יתומים, ותומר רצה להישאר לגור בביתו. הוא גידל את עצמו לבד, בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שבעזרתה הוא לא נדרש להכין לעצמו אוכל או להתקלח לבד. הוא חי כך לבדו בבית מגיל שלוש. יום אחד הוריו פשוט נעלמו ולא היה לו מושג מה היה יכול לגרום להיעלמותם. הוא החליט לא להיתפס לפאניקה ולחשוב בהיגיון, הוא לא רצה שמעשיו הפזיזים יגררו תוצאות לא נעימות. וכך הוא הגיע למסקנה שעליו להמשיך בחייו הרגילים, להעמיד פנים שהכל בסדר ובשום פנים ואופן לא לגלות למישהו שהוריו אינם. הוא סיפר לחבריו, עמית ונועה, שהוריו נוהגים לעבוד בלילה, ובשעות היום הם בבית. הוא השתמש בזה בתור תירוץ לשאלה שחבריו תמיד שאלו אותו - מדוע אף פעם הם לא פוגשים את הוריו כשהם הולכים לבלות אצלו בבית?
בכל מקרה, תומר הצליח להסתדר לבדו עד כה, בהיותו בן שמונה, אך השנה קרה דבר שהוא לא ציפה לו...
