מלאכית משמיים

בכי של ילדה

"אמא, אבא?"
לפתע נשמע קול של ילדה מתוך הריסות הבניין אשר לא הצליחו עדיין לקרוס ממתקפת הזומבים האחרונה. אני הייתי באמצא סיורי באזור. משימתי, לדווח על המצאותם של זומבים עד טווח של עשרה קילומטרים ממקום המחבוא של השורדים אשר שהיתי איתם. כששמעתי את קולה של הילדה, מחשבות רבות הציפו אותי. מה ילדה קטנה עושה לבד באמצע שום מקום? אם היא מחפשת את הוריה סימן ש...
"ילדה, אל תזוזי! אני באה. אני אמצא את הוריך!" השבתי לקול הילדה. החלטתי ללכת אחרי הקול בעוד כל המחשבות הרעות האפשרויות של המצאות ילדה קטנה באפוקליפסה המשיכו לצוף ולהעיק על מצפוני. קשה להיות אופטימים וצריך להתמודד עם האמת כשסוף העולם מגיע אך ילדה קטנה לא יכולה להתמודד עם זה. העדפתי לא לאבד לילדה את השפיות או להוריד את בטוחונה בכך שתתסכן בפעם הבאה שתצרח ותביא עוד זומבים לכיוונה. לפעמים האמת יכולה להיות לא צפויה וההשלכות של ידיעת האמת חמורות אף יותר מידיעת האמת עצמה.

נכנסתי לתוך הריסות הבניין שהיה נראה נטוש למדי, ולמרות זאת המראה יכול להטעות. נזהרתי שלא לדרוך על שום דבר אשר יכל להשמיע רעש שיכל להביא את הזומבים. שלפתי את הפגיון מכיסי למקרה וזומבי יחליט להופיע וללכת בעקבות דברי הילדה הקטנה. מצאתי את הילדה עומדת על בלוק, מחזיקה בובת פרווה סגולה בצורת ארנב עם אוזניים שמילואם בצבע תכלת יחד עם כפות ידיו ורגליו. הילדה בעלת השיער ורוד עם הקוקיות הסתכלה לכל הכיוונים בחשש. התקרבתי אליה
"הכל בסדר עכשיו, את לא לבד." אמרתי בכדי להרגיעה בעודי שמה את הפגיון בחזרה בכיסי בכדי לא להפחיד את הילדה. לא רציתי שתחשוב שבאתי לפגוע בה.
"אני לא?"
"את לא." השבתי בחמימות.
"את באמת תמצאי את הוריי?" שאלה הילדה.
"כן מתוקה, רק אל תשארי פה לבד. מסוכן להסתובב פה לבד" השבתי וכרעתי את ברכיי והושטתי את ידי לכיוונה. הילדה הקטנה הנהנה והחזיקה בידי.
משכתי את ידה בזהירות והורדתי אותה מהבלוק בו עמדה .
"איך קוראים לך ילדה?" ניסיתי לפתוח בשיחה ידידותית.
"שמי אנג'ל."
"איזה שם חמוד למלאכית חמודה." צחקקתי ונגעתי באפה קלות.
"ומה שם הבובה שנמצאת בידך?"
"ארטבימסאם"
"איזה שם מלבב." חייכתי.
"נעים להכיר אותך, אנג'ל, ארטבימסאם." קדתי בשעשוע. "שמי אלכסנדרה, אבל כולם קוראים לי אלכס." השבתי והסטתי את שערי החום הקצר למאחוריי אוזניי. אנג'ל שעדיין חיבקה את הבובה שלה בחשש, הרפתה את חיבוקה בו. "נעים להכיר אותך גם." קולה המפוחד של אנג'ל נהפך לקול מתוק ושמח. ליבי אשר פעם קשות על גורלה של הילדה פעם בהדרגה ככל שהלחץ והמתח שהיו בתוכי נעלמו למשמע קולה.

ידעתי שאני לא יכולה להשאיר את אנג'ל לבד. חשבתי אולי אוכל לשכנע את ריו, מנהיג החבורה שתשאר איתנו עד שהאפוקליפסה תגמר או בתקווה שהוריה עדיין בחיים. הסתכלתי על אנג'ל וחיוכי נשאר עדין וחמים "היי, אנג'ל. אני מכירה מקום בו תוכלי לשהות בבטחה וגם להכפיל את מספר האנשים אשר יעזרו לך למצוא את הוריך."
"באמת, איפה?" אנג'ל מצמצה עינייה, עדיין מחבקת את הדובי המלופף בין זרועותיה. "לא רחוק מפה. בואי אוביל אותך לשם." החזקתי בעדינות בידה של אנג'ל והתחלתי בזהירות להוציאה מהבניין.

שם: אנג'ל אייסאקי
גיל: 6
מוצא: יפן
מראה: שיער ורוד חלק עם קוקיות ושניי קליפסים צהובים
מצב בריאותי: בריאה
עבר: ??
סטטוס: חיה
משפט: "את באמת תעזרי לי למצוא את הוריי?"