פרק 69

3.7K 264 51
                                    

נקודת מבט סקאר:

"כן, אימא. זה בסדר, את יכולה להישאר שם חודש נוסף. אני אהיה בסדר, אל תדאגי. תמסרי ד"ש חם למארי!" אמרתי לאימי בטלפון את כל חצאי המשפטים הללו בזמן שהיא מוודת שזה בסדר שהיא נשארת חודש נוסף ביחד עם אימו של ג'ק במיקונוס שביוון. ניתקתי את השיחה ושמתי את הטלפון בחזרה אל תוך כיס מכנסי.

היא כבר שם שלושה חודשים. מה יש לה לעשות כל כך הרבה זמן ביוון? היא שוברת שם צלחות, או מה?

יצאתי מן הרכב, חניתי במקום שדי קרוב לכתובת שטוני, אחד המתמחים שלי מצא.

דיוויד ברוס. השם לא מוכר לי כלל.
לא משנה מה הוא עשה או עושה עם הכסף שהוא מלווה מג'ק ולמה הוא מלווה סכומים ענקיים בכל פעם, אני הולכת לדבר איתו.

כשראיתי כשהגעתי לכתובת שמתי לב שאני נמצאת באזור התעשייה שלי העיר, האזור הנחות ביותר שהעיר הזו יכולה להציע.
למולי עמדה דלת ישנה, אני משערת שהדלת הזו מבוגרת ממני בכמה שנים טובות, וכך גם הדלתות והבתים האחרים שנמצאים לאורך כל הרחוב.

טיקטקתי על הדלת בזהירות מרוב פחד שהיא תישבר. היד השניה מונחת על ביטני, פוחדת שיקרה משהו רע.

הדלת נפתחה בזהירות לפתח צר מאוד ומהפתח ביצבץ ראשו של ילד שגילו לא עולה על גיל חמש.
ירדתי בזהירות לגובהו כדי שלא ירגיש מאוים ממני.

"שלום לך, נעים מאוד. אני מחפשת מישהו שקוראים לו דיוויד ברוס, יש סיכוי שהוא אבא שלך?" אמרתי בחיוך אל עבר הילד הקטן והמתוק הזה שלפני.

"אבא אמר להגיד שהוא לא בבית." אמר הילד הקטן באיטיות, שוקל את מילותיו.
במילים אלו הוא הסגיר את עצמו, אביו בבית.

"אני לא כאן כדי לפגוע באף אחד. אני כאן רק כדי לדבר. אני מבטיחה." אמרתי בנחישות אל תוך עינייו של הילד, רוצה עד מאוד שלא יפחד ממני וילך לומר לאביו שמישהי מחכה לדבר איתו.

הילד התלבט מעט ואחר כך הנהן לעברי וסגר את הדלת. התיישרתי מהתנוחה הלא נוחה שבה הייתי ונעמדתי לגובהי המלא.
אחרי כמה רגעים קצרים של המתנה, השלת נפתחה שוב לפתח קטן. הפעם אדם מבוגר הציץ מתוך הפתח הקטן ועינייו היו עייפות וכל כך כבויות.

"אתה דיוויד ברוס? רגע, רגע, לפני שאתה סוגר את הדלת. אני לא פה כדי לפגוע, לאיים, לסחוט או לעשות כל דבר שהוא רע. אני פה רק כדי לדבר. מבטיחה, יש לך את המילה שלי." אמרתי במהירות כשראיתי כשאחרי ששאלתי לשמו הוא בא לסגור את הדלת.

"מבלי לזלזל בך או משהו דומה לזה, למה שהמילה שלך תהיה כל כך חשובה לי?" הוא שאל בעייפות ובעצב.

הפשלתי את שרוול ג'קט העור שלי וחשפתי את קעקוע הקוברה שלי. הוא נרתע לאחור כאילו הכתי אותו.

𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊Where stories live. Discover now