צעקתי אליו הוא הסתכל אלי במבט מעוצבן ופשוט נתן לי סטירה והרגשתי שפשוט הלחי שלי יצא מהמקום....
באותה שנייה הסתכלתי אלו ופשוט שנאתי אותו כמו שלא שנאתי אף אחד בחיים שלי . הוא הסתכל עלי כמה שניות והבין מה הוא עשה "אנג'ל אני...." ברחתי משם לא יכולתי לשמוע אותו הוא הבחיל אותי נתן לי הרגשה שפשוט אני לא רצויה שכל מילה שאני יוצאי מהפה תגרום לי למות תומר לי מה היה עם החיים שלי אז פשוט ברחתי לא יודעת לאן אבל ברחתי נכנסתי לתוך יער שהיה קרוב לשם ושמעתי צעקות של אבא שלי שאומרות תחזירו לי את הילדה
אחרי כמה דקות לא שמעתי צעקות ולא רעשים של אנשים רצים. הגעתי לנהר שהיה בתוך היער והוא העלה בי זיכרונות
פלאשבק
"אמא בואי תיכנסי למים בואי נשחק" ראיתי את אמא שלי מחייכת אלי ונהנית ליראות אותי שמחה
"אנג'ל אני עוד מעט הכנס יש לי לעשות כמה דברים בינתיים תשחקי עם ידיד שלך" היא צעקה לי מרחוק ואז הלכה אבא שלי נישאר שם ושם עלי ועל ידיד שלי
השפרצנו מים אחד על השני וצחקנו ונהנינו עד שהתחיל לרדת ערב והאינו צריכים לחזור אבל אמא עדין לא חזרה
"אבא איפה אמא? למה היא מתעכבת?" אבא שלי צחק ואמר לי תוך כדי צחוק "אנג'ל תסתכלי במים"
אמא שלי הייתה בתוך המים רקדה והשפריצה לכל כיוון ואני ואבא וידיד שלי רצנו להצטרף כל כך נהנו וצחקנו
אחרי שעה היינו מותשים אבל אני רצתי וקפצתי בלי הפסקה
עד שאבא שלי אמר שצריך ללכת אבל לא הקשבתי לו המשכתי לרוץ עד ששמעתי את אבא שלי צועק
"הייתן לך תביא את אנג'ל..."
"אנג'ל בואי צריך לחזור הביתה בואי...."
והוא לקח לי את היד ורץ איתי למשפחה שלי......
סוף פלאשבק
עמדתי שם וחייכתי חיוך דבלי למים הרגשתי שמשהו חסר לי שמשהוא חסר לי המשכתי לעמוד ליד המים אולי אני הזכר בעוד אבל כלום ישבתי שם ונזכרת בזיכרון הרגעי שהיה לי וצוחקת
עברו כמה שניות בודדות וראיתי את הילד בן ה 18 רץ לכיווני ופשוט אמר לי..
"אנג'ל בואי צריך לחזור הביתה " הוא אמר לי ואז הבנתי מאיפה הוא היה מוכר לי כל
"הייתן ?" שאלתי בפחד
"אנג'ל את זוכרת אותי ..... אבא שלך סיפר לי שאיבדת את הזיכרון איך זה יכול להיות?"
"זיכרון רגעי הם באים אלי מידי פעם אני לא זוכרת הרבה אבל הם באים אלי מידי פעם"
הוא שמעה את זה ופשוט חיבק אותי אבל לא סתם חיבוק חיבוק ששומר על הבן הקרוב אליך
הוא החזיק לי את היד והסביר לי שאין לי מימה לפחד אבא שי בבית חושב איך לפגוע בעצמו על הסטירה אבל.... אני מעדיפה להתעלם מי זה כי אני מעדיפה לשמור כמה שיותר מרחק מימנו בזמן הקרוב כי עם זה קרה פעם אחת זה יכול לקראות גם פעם שנייה
הגענו לבית של "אבא שלי" כשחזרתי ראיתי את אותו שיכור על הרצפה רצתי אליו כי אחרי הכל יש לי רחמים ואני לא זבל כשהגעתי אליו הוא פשוט בכה. הייתן פתח את עניו -כנראה פעם ראשונה שאבא שלי בוכה ליד אנשים -
"אבא תרגע אני פה הכל בסדר לא קרה לי כלום" הוא הסתכל אלי כשאמרתי את המילים האלה ועדין לא נירגע
"אנג'ל מלאכית שלי סליחה, סליחה על הסטירה ,סליחה על כל החיים האלה שלא הייתי איתך ,סליחה שלא התנהגתי כמו אבא שאת ראויה לו, סליחה שעזבתי אותך 11 שנה שלמות , סליחה שעזבתי אותך , סליחה שבגללי תקפו אותך , סליחה שבגללי אבדת את אמא שלך , אנג'ל אני הסיבה לכל הדברים הרעים שקוראים לך עם הייתי יכול לוותר על הכל הייתי עושה את זה באמת באמת סלי......" תוך כדי זה הוא הקיא
אני ישבתי שם המומה כל זה קרה בגללו מה זאת אומרת 11 שנה הייתי לבד הוא אמר לי בבית חולים שהוא שמר אלי! שהוא פאקינג היה איתי!
הייתן רצה לומר משהו אבל הוא סגר את הפה
עליתי בוכה לחדר אחד לא היה אכפת לי מכלום רציתי כבר שיפסיקו לשקר לי שיפסיקו להרוס אותי ואת החיים שלי שאני לא בובה כשאתה רוצה תדבר אלי יפה וכשלא תוריד לי את הראש למים של האסלה ולי נימאס
הדלת הייתה נעולה לא נתתי לאף אחד להיכנס אבל שמעתי רק צעקות
"אני מטומטם איך סיפרתי לה על זה!"
ואחרי כמה שניות שמעתי דפיקות
"אנג'ל תני לי להיכנס...."
***********************************************************************************************
פרק שלישי!!!
סליחה עם הפרק טיפה משעמם או יותר מידי מצבי רוח פשוט אני טיפה עצבנית ומתוסכלת עכשיו
אבל...
לא נתתי לזה לעצור אותי מלכתוב לכם פרק נוסף
מקווה שהנהנתם מהפרק הזה ועם יש לכם רעיונות בשבילי אני תמיד פתוחה
אוהבת אותכם המון 😉😂
YOU ARE READING
#My life is a nightmare#
Teen Fictionהיי קוראים לי אנג'ל ואני בת 16 אתם בטח חושבים שזה עוד סיפור רגיל על התאהבות אבל אתם טועים כל החיים שלי בגדו בי ,עזבו אותי אפילו אימא ואבא שלי עזבו אותי למה זה אמור להציק לכם? כל אחד שנכנס לי לחיים בוגד בי ועוזב אותי עשו לי רק רע וכשחשבתי שאני מאו...
