Young Blood-L.S

פרק-72:

אני כל כך מצטערת על החוסר פעילות.
אבל עכשיו חופש סוכות ויעלו הרבה פרקים ;)💙💚
הארי אשכרה העלה סטורי אני מתאבדת פה.
_

~נקודת מבט לואי~

אני  שוכב במיטה, האורות כבויים, הארי ישן לצידי, ואני משחזר בראשי את כל היום המטורף הזה שעבר עליי.

יום שבחיים לא חשבתי שיוכל לקרות. לא חשבתי שאי פעם יצא לי להתמודד מול אבא שלי, להביע את הדעה האמיתית שלי בלי הפחד של מה הוא יחשוב עליי, הפחד שהוא יהיה מאוכזב.

אני מניח שפתאום ברגע אחד הכל התבהר, הבנתי שהדבר שהכי חשוב לי נמצא לידי, הבנתי את זה כשהארי ניסה להגן עליי, לרכך את אבא. יש לי את הארי שיתמוך בי ויחזק אותי, אני לא צריך את האבא הזה שרק יעצור אותי מלפרוח בכוחות עצמי, לא כשהוא תקוע על הגישה הזאת, תקוע ברצון שלו להפוך אותי לאיזה איש עסקים משעמם, להפוך אותי לעצמו. ואז הכל יצא החוצה, כל מה ששמרתי לעצמי בשנים האלה, בשנים שנאלצתי להסתיר את האמת שלי ולסבול בגללו. אני מסתכל על הארי הישן לידי, מלטף את תלתליו היפים. כמה אני שמח שיש לי אותו, בלעדיו הייתי כנראה נתקע במקצוע שמשעמם לי, שאני שונא, ולא היה לי את האומץ לצעוק ככה על אבא בחיים. אבל משהו בנוכחות של הארי באותו רגע הרגיע אותי, גרם לי להשתחרר.

נכון, הרגשתי די רע אחר כך מההלם, מהשוק של מה שעשיתי, וזה גרם לי לברוח לשירותים ולבכות שם עד שעיכלתי את מה שקרה, עד שהארי בא לדבר איתי, וזה גרם לי להבין שהוא גאה בי, שאני גאה בעצמי.

ומה שקרה שם איתו אחרי זה.. אני לא מאמין שהייתי כל כך נואש למגע שלו שנתתי לו למצוץ לי באיזה תא שירותים מסריח במסעדה. אב ככה זה כשאני איתו, הוא מוציא את הצד השובב, הפרוע, הספונטני שלי, משהו שלא היה קיים בי לפני שהוא נכנס לחיי, כאילו הוא העיר את הצד הזה בי. הרעב אליו, התשוקה הזאת, המתח ביננו כל פעם שאנחנו נאלצים להסתיר את עצמנו מהסביבה. אני לא יודע אם אני יותר אוהב את זה או שונא את זה. ברור שזה נורא, הלוואי שיכולתי נשק אותו ולגעת בו, לדבר איתו בפתיחות מול כולם, אבל הציפייה וההמתנה הזאת הופכת אותי ליותר נזקק, יש בזה משהו סקסי, כשקורה משהו ביננו זה הופך את זה ליותר טוב. אבל זה עדיין קשה כשאף אחד לא יודע עלינו, בעיקר החברים הקרובים.

הצביטה הזאת בלב שהייתה לי כששמעתי את הארי מדבר על "החבר המסתורי" שלו עם נייל וליאם, המחשבה עליו עם מישהו אחר, אני שונא את זה. אני נזכר פתאום במה שקרה כשהגענו בחזרה לחדר, כמה רציתי אותו שוב, אבל לא יכולנו, היינו צריכים לקבוע ריאיונות אישיים עם המועמדים לתפקידים השונים בבית ספר לגלישה. לצערי זה שצעקתי על אבא לא אומר שהמחוייבות שלי לפרוייקט הזה נגמרה, אין לי ברירה, אני עדיין צריך להוכיח את עצמי, ובלי קשר אני נהנה לעבוד עם הארי ולעזור לו להגשים את החלום שלו.