חיים בסיאול (נאמג'ין)

פרוייקט

נאמג'ון שם את השעון המעורר שלו על שמונה בבוקר, יונגי אמר לו שהם יפגשו באיזה מקום כדי לעבוד, בסופו של דבר הם החליטו שפשוט יעבדו בדירה של נאמג'ון, היה שם יותר ציוד לעבוד איתו.

נשמעו דפיקות בדלת בסביבות השעה שמונה וחצי, בהתחלה נאמג'ון חשב שזה יונגי שהקדים, מאוד הקדים, אבל כשפתח את הדלת זה היה סוקג'ין, "בוקר טוב."

"בוקר טוב, מוקדם."

"הבטחתי לטאהיונג שאני אבוא לראות אותו לפני שהוא חוזר לדאגו."

"ו..."

"אה כן, רציתי לשאול איך אני מגיע לתחנת הרכבת."

"בהמשך הרחוב יש תחנת רכבת תחתית, אני יכול לבוא איתך."

"אתה מחכה למשהו," ג'ין אמר.

"יקח לו קצת זמן."

"אם אתה רוצה, אתה יכול ללוות אותי."

"אני אבוא, על הדרך אני יראה לך את המכולת, היא נמצאת לא רחוק משם."

"אחרי שאתמול היה לנו זמן רק לקפה..."

"בדיוק."

נאמג'ון שם את נעליו, יצא מהדירה ונעל אחריו, הם ירדו לרחוב שהיה מלא באנשים וסטודנטים בעיקר.

הם הלכו לאורך הרחוב עד שהגיעו לפיצול רחובות, שהיה בו שלט ירידה לתחתית, נאמג'ון הצביע על המכולת שנמצאת קרוב ואמר, "המכולת נמצאת בצד השני של הכביש, וכשאתה יורד לתחתית תשים לב לתחנה בה אתה יורד."

"תודה ג'וני- כלומר, נאמג'ון."

"ג'וני זה בסדר, אני אוהב את איך שזה נשמע."

ג'ין הסמיק.

"אני יראה אותך מאוחר יותר, ביי היונג."

"ביי."

ג'ין ירד לתחתית וג'ון חזר לדירה שלו, בדיוק כשהמעלית באה להיסגר השותף הנמוך שלו נכנס למעלית, "מאיפה חזרת?" יונגי שאל.

"ליוויתי את ג'ין היונג לתחתית."

"אה."

הם עלו לקומה הרביעית ונכנסו לדירה של נאמג'ון, מורידים את הנעליים בכניסה.

הם עבדו במשך כל הבוקר כך שאיבדו תחושת זמן עד ששמעו דפיקות על הדלת, נאמג'ון עזב את המחשב שלו והלך לפתוח אותה רואה את ג'ין בכניסה עם שקיות של קניות, "אכלתם? אני מנחש שלא."

"את האמת שלא שמנו לב לשום דבר."

"אני יכול להכין לכם אוכל, אני רק אשים את הדברים בדירה שלי ואבוא לבשל, אם זה בסדר."

"אני לא רוצה להטריח אותך."

"מי זה?" יונגי שאל מבפנים.

"ג'ין היונג," נאמג'ון ענה.

קשה להאמין שהם הכירו רק יום לפני כן וכבר הם מדברים כאילו הכירו למשך הרבה זמן.

"אה, היי ג'ין היונג."

"היי יונגי, רוצים שאכין לכם אוכל?"

"אם זה לא יטריח אותך," יונגי ענה.

"זה לגמרי בסדר, בכל מקרה אני לא רוצה לאכול לבד."

"אה, אז אוקיי."

נאמג'ון הנהן בעצמו, "אני ישאיר את הדלת פתוחה, אתה מוזמן פנימה בכל זמן."

"תודה ג'וני," ג'ין חייך וחזר לדירתו לשים שם את המצרכים.

כשחזר לדירה של נאמג'ון הוא הביא איתו עוד כמה דברים שאותם יבשל כבר אצל הצעיר, הוא נכנס פנימה סוגר את הדלת אחריו מסתכל על שני תלמידי המוזיקה עובדים, הוא לא הפריע להם והתחיל לחתוך ירקות ובשר מבשל אותם על האש, בשלב מסויים ריח עלה בדירה ויונגי ונאמג'ון לא יכלו להתרכז יותר בגלל הרעב שמילא אותם בגלל הריח שעלה באוויר.

"וואו אני רעב," יונגי אמר.

"גם אני," נאמג'ון הסכים איתו.

"זה כי לא שמתם לב לשעה," ג'ין אמר וכיבה את האש, "האוכל מוכן."

הם ישבו מסביב לשולחן לכל אחד יש צלוחית עם אורז, "אז איך הולך?" סוקג'ין שאל.

"ממש טוב," יונגי אמר עם פה מלא, "אנחנו עוד מעט גומרים."

"זה טוב."

"כן," נאמג'ון אמר אחרי שבלע את האוכל שלו מראה קצת יותר נימוסים מול המבוגר מהם, "יש לנו רק להוסיף את הקטע האחרון ולשלוח."

"למתי הרכבת שלך לדאגו?" סוקג'ין שאל את יונגי.

"בערב, סביבות שבע, קבעתי עם ג'ימין שניפגש בתחנה," יונגי ענה.

"מערכת יחסים רחוקה?"

"כן, אבל אנחנו נסתדר, לא בכל יום אתה פוגש משהו ומתאהב בו במבט ראשון."

"זה בדיוק מה שטאה אמר לי, הוא וג'ונגקוק נראו מאוד עצובים כשעלו על הרכבות השונות."

"הם לא לקחו את אותה רכבת?" נאמג'ון שאל.

"לא, הייתה רכבת מהירה יותר לבוסאן שהם לקחו וטאה עלה על רכבת מהירה אחרת לדאגו, שלא נדבר על זה שהילד יחזור ללמוד באמריקה ויחזור ביוני," ג'ין הסביר, "אבל הם יהיו רחוקים רק לחמישה חודשים."

"אני וג'ימין נמצא את הזמנים להפגש," יונגי אמר, "נסיעה של שעה ברכבת שזה אומר שבסופי שבוע נוכל להפגש."

ג'ין הנהן וחייך, הוא האמין בחבריו החדשים.