לאחות את השברים

פרק 4

״וואו, מי זה החתיך הזה?״ שני אמרה והביטה לכיוון דלת הכניסה של הבית של שלו. אני לא מאמינה שזה קרה עכשיו, הסיוט הכי גדול שלי התגשם.

״דניאל! מה קורה אחי?״ שלו שאל בהתלהבות וחיבק אותו חיבוק גברי.
״הכל טוב אח״ דניאל אמר בקול גברי שהספיק להתחספס עם השנים תוך כדי שהוא סורק במבטו את כל החבורה שלנו, את כל הפרצופים החדשים והזרים לו שהוא עומד להכיר.

״חברים, הבטחתי לכם הפתעה והנה היא באה. זה דניאל, הוא עומד להצטרף לבית ספר שלנו ביום ראשון״ שלו אמר.
״אני עוד שניה מתעלפת, מה זה הדבר הזה?״ רותם אמרה בשקט כדי שלא ישמע. עוד שניה האישונים שלה שינו את צורתם לשני לבבות אדומים. לא היה ניתן לפספס שהיא נדלקה עליו, איך אפשר שלא להדלק עליו?

״כן, גם אני עוד שניה מתעלפת...״ מלמלתי לעצמי.
׳אבל לא מאותה הסיבה שלך׳ הוספתי לעצמי בלב.
לא הצלחתי לעכל את מה שקרה עכשיו, אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי. זה כל כך אירוני שרק אתמול ראיתי את כל החברים שלו אחרי שלוש וחצי שנים שלא ראיתי אותם, ומיהרתי לשמוח שלא ראיתי אותו יחד איתם. חשבתי שאני לא אעמוד בזה אם אני אראה אותו לכמה רגעים, אבל עכשיו אני רואה אותו ומגלה שהוא עומד ללמוד איתי באותו בית הספר. בזה אני באמת לא אעמוד.

דניאל חילק חיבוקים גבריים לשאר הבנים וחייך לשאר הבנות שחייכו אליו, אבל אני קפאתי במקומי, פשוט לא הצלחתי לזוז.

״את בסדר?״ מאי שאלה אותי בשקט כשראתה שאני לא ממש מתפקדת. בדרך כלל אני מפלרטטת ומחייכת אל בנים חתיכים שאני מכירה אבל עכשיו פשוט קפאתי.

מאי יודעת שהוא בול הטעם שלי, ושאני מפלרטטת עם כאלו בלי לחשוב פעמיים ומסיימת איתם את הערב. אבל הפעם זה היה שונה.
״כן״ לחשתי וקולי רעד. הדופק שלי עדיין המשיך להיות כל כך מהיר ונשכתי את שפתיי מרוב הלחץ והמתח שהרגשתי.

מבטו של דניאל נעצר עליי והבטתי בו חזרה, לא ראיתי אותו כבר מעל לשלוש וחצי שנים. הוא כל כך השתנה, אין ספק שהוא כבר לא הילד שהכרתי פעם.

הוא כל כך התבגר ואם פעם חשבתי שהוא חתיך, עכשיו אני חושבת שהוא פשוט אלוהי ומושך. הוא גבהה לפחות בחמישה עשר סנטימטרים והתרחב מאוד, אי אפשר לפספס שהוא מבלה לא מעט שעות בשבוע בחדר כושר. הוא גידל זיפים שגרמו לו להראות גברי יותר ועיניו הירוקות היו נראות בוגרות יותר. הוא נהיה בוגר יותר, ולא הילד שהכרתי כשהייתי צעירה יותר.

אבל למרות המראה הממיס שלו אני לא שוכחת את מה שהוא עשה לי, רק מלראות אותו עולים לי עשרות פלאשבקים לראש מתקופות שאני מנסה לשכוח. מתקופות רעות שאני מדחיקה, שהייתי הילדה החלשה שכולם דרכו עליה, זאת ששתקה ולא החזירה מלחמה לכל הביריונים שהתעללו בה.

ידעתי שהוא לא מזהה אותי, אין לו שום סיכוי לזהות אותי כרגע. אני יודעת שאני לא אצליח להתחמק מזה, ברגע שהוא ידע את השם המלא שלי הוא יבין מי אני, ואני מפחדת כי אני יודעת שהרגע הזה יגיע בקרוב.