לאחות את השברים

פרק 12

״כהן, שם המשפחה שלה הוא כהן״ שלו זרק את הפצצה לאוויר, ובאותו הרגע עלה על פניו של דניאל מבט כל כך מבוהל ומופתע, מבט שבחיים לא ראיתי על פניו.

אני לעומתו השפלתי את מבטי ונשכתי את שפתיי בכאב, הדבר שהכי פחדתי ממנו הגיע, עכשיו אני חשופה בפני דניאל במאה אחוז. הוא יודע בדיוק מי אני ועל העבר שלי, הוא היחיד מכל האנשים שאני מכירה היום שיודע על מה שעברתי, ובאופן אירוני הוא זה שגרם לי לעבור אותם.

עכשיו הוא יודע שהוא זה שהיה אחראי על ההתעללות שסיפרתי לו שעברתי באותו היום שדיברנו מחוץ למועדון, עכשיו הוא יודע שהוא חיבק אותי וחולצתו ספגה את הדמעות שלי שהוא גרם להן.

״מה?״ הוא שאל בקול רועד, נראה שהוא לא האמין שזה באמת אמיתי.
״מה יש לך? כולה שם משפחה״ שלו שאל בחוסר הבנה. דניאל ואני שתקנו והשפלנו את מבטנו, אף אחד מאיתנו לא ידע מה להגיד.
״מה יש לכם?״ הוא הוסיף והביט בנו בבלבול כשראה את התגובה של שנינו.

״אין לנו כלום, אתה יכול להשאיר אותנו לבד לרגע?״ דניאל אמר בקול רועד והבטתי בו, ראיתי שהוא נמצא כרגע בסערת רגשות ושיש לו הרבה מה להגיד לי וזה הפחיד אותי, בחיים לא חשבתי שאני אגיע לעימות הזה איתו.

״כן, בטח״ שלו אמר וראיתי על מבטו שהוא מבולבל מהסיטואציה.
״אני לא יודע מה להגיד״ דניאל אמר לאחר ששלו הלך.
שתקתי, לא היה לי מה להשיב לו. מה לעזאזל אני אמורה להגיד? שהוא הרס את החיים שלי? שהוא גרם לכל הסבל שעברתי ולכל הקשיים שנוצרו בעקבות התקופה הזאת, קשיים שמלווים אותי עד היום וילוו אותי לכל החיים.

כמה שאני אנסה לשכוח ולהכחיש את התקופה הזאת אני אף פעם לא באמת אצליח, אי אפשר לשכוח דבר כזה גם אם אני מאוד רוצה. זאת צלקת שתלווה אותי לכל החיים, אבל כבר ממזמן למדתי איך להתמודד איתה. והחזרה של דניאל ממש לא תורמת לי בהתמודדות עם המצב.

״אני רואה לפי המבט שלך שזה באמת אמיתי, אחרת בחיים לא הייתי מאמין לזה. בחיים לא הייתי מאמין שזאת את״ הוא הוסיף ולא הפסיק להביט בי.

״את כל כך השתנת, שינית את השיער שלך, הורדת את הגשר ואת המשקפיים, התחלת להתאפר, כל כך רזית... את נראית בן אדם אחר לגמרי. ראיתי אותך כל יום במשך חודש ודיברתי איתך, אפילו לא עלה בדעתי שאת אותה הליאן שלמדה איתי בחטיבה״ דניאל אמר תוך כדי שהוא עדיין מנסה לעכל את הדבר שנודע לו לפני מספר רגעים.

״ברור שאני בן אדם אחר, איך אני יכולה להיות אותו הבן אדם שהייתי פעם? אתה הרגת את הבן אדם שהייתי״ אמרתי, ידעתי שזה קשה לשמוע את זה אבל זאת האמת, ולפתע רציתי להכאיב לו כמו שהוא הכאיב לי בכל השנים האלו.

״אני... אני כל כך מצטער ליאן, אני נשבע לך שאני לא יודע מה לומר בשביל להקל על המצב. אני הייתי ילד קטן ומטומטם, הרסתי אותך בשביל לבנות את עצמי. כלום לא מצדיק את המעשים שלי ואני יודע שגם אם אני אתנצל בפנייך אלף פעמים זה לא יכפר על מה שעשיתי, אבל רק היה חשוב לי להתנצל״ הוא אמר, וזאת הפעם הראשונה שראיתי צד רגיש בדניאל, צד לא אדיש ומלא ברגש אמיתי. גם דניאל יכול להיות מפוחד ונסער, רק צריך למצוא משהו שיוציא ממנו את הרגשות באלה.