אז עברתי לכיתה המקבילה , כיתה טובה ואיכותית . חשבתי שסוף סוף שמצאתי את המקום שלי , אבל מהר מאוד הבנתי שלא . בה לא היה "מקובלות" , אלא היה מקובלת ושפוטות . כל הנושא הזה במבט לאחור ניראה מיותר " מקובלות " או לא ,התבגרנו! .
ביום בהיר אחד דיברתי על מלכת הכיתה . אמרתי לאחת הבנות שאני חושבת שהיא משהו שאחת הבנות אמרו עליה. "זונה", כן זה מה שאותה ילדה אמרה עליה , אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל אצל הציבור המסורתי בגיל כזה , זה נחשב אחד מהקללות הכי לא מכבדות שיש! ובתור ילדה כולם מפחדים ממי שמכונה "מלכת הכיתה" אצלי זאת הייתה שירה , ילדה מתולתלת בשיער חום , רזה ומלאת נמשים. ואני סתם אמרתי משהו לחברה טובה . ואותה ילדה הייתה פייטרית ולא מוותרת בקלות והלכה ודרשה את האמת עם שירה . ולאט לאט כל הכיתה , התאספה מולי כי כמובן שהילדה לא חברה . תמיד תפלוט החוצה דברים שאסור , נכון לא הייתי בסדר . אבל גם דבר כזה לא צריכים לעשות . "סתומה" , "מטומטמת" , "שרמוטה" , "סכסכנית" , "חסרת עמוד שידרה" . ואני ברחתי . ברחתי כי לא יכולתי לסבול יותר , ברחתי כי בבכי ויצאתי בסערה מהכיתה . 30 בנות היו בכיתה , 30 בנות בהו בי ולא אמרו מילה כשראו אותם משפילות אותי . ואני ברחתי , לא יכולתי לסבול ורצתי הרחק מבית הספר מלאת דמעות .
רצתי הכח מהר שיכולתי , אבל לאן אני לא מספרת לאמא ולאבא שאני בוכה , ילהם מספיק צרות על הראש . המחשבה הראשונה שעלת לי הייתה , הגר שהייתה בכיתה שלי אך לא נכחה באותו האירוע , ילדה מבית מרוקאי , שיער שחור וחלק , אף קצת עקום , שחומה , רזה ושטוחה וגאון . היא גדלה עם אמא ואחיה לבד, בדירה באותו הרחוב שלי . דפקתי אצלה בדלת לא היה לי למי ללכת והיא כמובן פתחה את הדלת . ופשוט נתנה לי לבכות , מבלי לומר דבר .
אבל אתם חושבים שפה זה נגמר? הלוואי .
אם אי פעם עברתם בריונות ברשת , אתם תבינו אותי . זה השפלה שאי אפשר לתאר . כוחו של האינטרנט הוא עצום ובעל השפעה מרובה . זה התחיל בהשפלות בווצאפ ובעזיבת כל הרשתות החברתיות בשבילי . אנשים שרק השפילו כי הרי מותר להשפיל את "העוף המוזר" . אומנם האופי שלי היה קצת גס והייתי קצת טומבוי , אבל גם שאתה עוף מוזר זה לא סיבה להשפיל . רק הגר הייתה שם בשבילי וניגבה את הדמעות , "תיפתחי את העיינים ניזכרתי" .
****
חזרנו לשיגרה, לא היה לי חברות פרט להגר שמדי פעם דיברנו ואני הייתי בשאיפה להשאר אופטימית . וכך נישארתי ואפילו ביקשתי סליחה על משהו שפאקינג לא עשיתי . אולי קצת.
הייתי כך עד הטיול שנתי שאותי תקעו בחדר, ניחוש אחד .... לא , לא עם הגר. כן , כן עם שירה . ואני שמחתי שיש לי הזדמנות ליישר את ההדורים . משפט סיני עתיק אומר " כגודל הציפייה כך גודל האכזבה" . הגענו למלון ( מלון יותר אכסניה) , אכלנו וצחקנו . קיבלנו חדרים ועליתי אליהם כמו ילדה תמימה . שחרה הגיעה שניה לפני . שניה . היא פתחה את דלת החדר , חיכתה שכל הבנות ניכנסו , וסגרה אותה . בפנים שלי.
אי אפשר לתאר את תחושת האכזבה . הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות , כמו ילדה . הייתי הבן אדם הכי פגיע בעולם . התחילה מהומה , כולם רבו עם כולם , לאיפה אני אלך , אם זה בסדר או לא . ואני בשקט , בצד בכיתי . וכמו נס משמיים באה אחת מהבנות בכיתתי שעוד לא ממש הכרתי בשם הלל . ילדה עם שיער גלי בצבע חום , גבוה , אשכנזיה בצבע גוף לבן (היא באמת ככה במציאות) לבושה בפיגמה ופשוט חיבקה אותי . וכאן קוראים יקרים , לא רק שפגשתי עוד חברה אלא חוויתי... את התקף החרדה הראשון שלי .
לא באמת אפשר לתאר התקפים , זה הרגשה של הקאות , הירדמות באף , חוסר נשימה והרבה בכי . וככה אני בכיתי לה והיא פשוט חיבקה אותי .
YOU ARE READING
נסיך האופל
Romance"למה אתה מפחד להתאהב בי? ". "אולי " הוא ענה . ובאותו שניה ידעתי שהוא כבר מאוהב. אני הראל, 17 מפתח תקווה . בית שומר מסורת , הורים טובים ומשפחה עמידה . הסיפור שלי מתחיל שהייתי בכיתה ד' עד שפגשתי את יואב, נסיך האופל שלי . חילוני , בן 23 .קעקועים . בע...
