נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק יז

שלום לכולם:)
האינטרנט קרס לי בשנייה האחרונה, ולכן לא העלתי בזמן (וגם בגלל שאני פדלאה שלא מצאה זמן לכתוב~)

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

הוא חיכה לה במשך שלושה שבועות -, בדיוק כפי שהוא הבטיח לה שהוא יעשה. ובימים האחרונים של השבוע האחרון, הוא כבר הפך לבלתי-נסבל. ויותר מזה, הוא התנהג בגסות לכל העובר ושב, משהו שהחל להדאיג את כל הכפר ובראשו את דאמיר. הוא הבין, זאת אומרת, הוא ניסה להבין את המצב בו נימצא אחיו. להיות כל-כך רחוק ומנותק מנערת הניחומים שנועדה רק לך, היה דבר נורא ובלתי-נסבל וכן, זה הפך את רוהן לבלתי-נסבל.

דאמיר לקח נשימה עמוקה. הוא נשם לאט וברוגע. מבטו לא העז לזוז מאחיו הבכור שעמד כעת בפתח היער. רוהן בהה בין העצים במשך שעות שלמות, כאילו שהוא יכול היה לראות רחוק בין העצים. ובסופו של דבר, דאמיר כבר החל להאמין שזאת הייתה האמת ואחיו הבכור באמת ראה כה רחוק שהוא הצליח לראות את זיאה מהמרחק הגדול הזה - משהו שלא היה אפשרי באופן פיזי .

כמובן שהוא לא היה היחיד שהתנהג כך. לעיתים, כשאיש לא הבחין, אליאו יצאה לפתח היער ובעצמה התבוננה רחוק בין העצים. משהו בדרך בה היא עמדה שם, אל מול היער, הדאיגה את דאמיר. הוא מעולם לא ראה אותה עומדת בצורה כה מאופקת וחסרת כל הבעה אל מול העצים, כאילו שהם דיברו איתה וסיפרו לה על בואה של הרופאה.

בכל יום שהיא הקיצה משינתה, היא יצאה לקדמת הכפר ונעצה את מבטה בין העצים הגבוהים של היער. היא עמדה שם זמן מה, לפני שנשפה בחוסר רצון ופנתה להתעסק בענייניה. היא לא אכלה, דבר שהחל להשפיע על תנועותיה האיטיות והיכולת שלה להגיב לדברים מהר יותר. העדרותה של הרופאה השפיעה על אליאו ורוהן לרעה ודאמיר כבר לא ידע מה לעשות איתם. לעיתים הוא אף חשב, שהצעירה השאירה אותם תחת כישוף והלכה לדרכה.

דאמיר הציץ אחורה, על הכפר שופע החיים, לפני שהוא אזר באומץ להתקרב אל אחיו. הוא הביט על גבו ותהה, כיצד הוא יכול היה לעזור לו. כיצד משנה צורה אחד בעל בת-זוג, יכול היה להבין את צערו של אחר שאיבד את שלו. דאמיר אף האמין שלאחר המתנה כה מרובה, רוהן יתחיל להתפלל למוות. כיוון שכולם ידעו, ניתוק מנערת הניחומים, היה גרוע יותר מהמוות שלה.

הוא חזר ולקח נשימה עמוקה, לפני שעצר לצדו והציץ קצרות על פניו האטומות של האיש המגודל. מבטו הקודר בהה קדימה מבלי למצמץ, כאילו שהוא המתין למשהו שהיה חסר כל רצון להגיע. וזאת כיוון שהוא לא היה כאן - כלומר הוא אכן היה כאן פיזית, אבל לא באמת מבחינה רוחנית. נפשו הייתה אי-שם במערות הפראיים ביחד עם זיאה. ואחרי זמן כה רב, דאמיר כבר החל להאמין שרוהן חשב, שהוא לא יראה אותה יותר.