Young Blood-L.S

פרק-81:

היי,  מקווה שתאהבו את הפרק;)
אל תשכחו להגיב ולהצביע.
_

אני מוצא את עצמי יושב בחדר ההמתנה של בית החולים, כוס הקפה השלישית בידיי, אני משחזר במוחי את כל האירועים האחרונים שקרו, מנסה לא להירדם באמצע. 

הכל קרה כל כך מהר. נדמה כי לפני שנייה עוד ישבתי בארוחה וצעקתי על אבא, אבל מאז הכל השתנה.. ג'מה איבדה את ההכרה והתמוטטה על הריצפה, התקשרנו מהר לאמבולנס בזמן שניסינו להעיר אותה. תוך כמה דקות הם הגיעו, פינו אותה לבית החולים הקרוב, רק לאן, אמא שלה הרשו לעלות איתה לאמבולנס, לכן כולנו נסענו לשם באוטו, רכב שאבא אירגן לנו כמובן. ג'מה נמצאת כרגע בבדיקות, הרופאים יצאו אלינו רק פעם אחת עד עכשיו, לעדכן שעורכים לג'מה סדרה של בדיקות ושהכל יציב כרגע. כנראה שהיא התייבשה בעבודה, ובנוסף יש לה וירוס, הערבוב של שניהם גרם לה לקרוס. אנחנו יושבים פה בחוץ ומחכים כבר כמה שעות, השעה 2:00 בלילה, וכנראה שלא יתנו לנו לראות אותה עד הבוקר. אין סיכוי שאני הולך לפני שאני רואה אותה, מוודא שהכל בסדר. אני אפילו מרגיש קצת אשם כשאני נזכר בעובדה שג'מה אמרה שכואב לה הראש לפני הארוחת ערב ולא התייחסתי לזה ברצינות, אולי זה היה משנה משהו ולא היינו מסיימים כאן.. אם המצב לא מספיק מלחיץ ולא נעים, תוסיפו את זה שהארי לא עונה לאף אחד מאז מה שקרה, ואין דרך לתקשר איתו לעדכן אותו. אחותו בבית חולים והוא אפילו לא יודע.. הלוואי שהוא היה פה עכשיו, עוזר לי להתמודד עם הסיטואציה הזאת כמו שרק הוא יכול, הכוח הזה שיש לו עליי. אבל אני לא יכול לחיות עם תחושת האשמה התמידית שמחלחלת בי כל יום מחדש, ובעיקר עכשיו, כשג'מה תתעורר ותצפה לראות את החבר שלה- אני, אבל היא בעצם לא יודעת שהכל זה שקר. כמובן שאני כן, ואני צריך לחיות עם זה, כי אין לי ברירה, אני עוד לא מוכן.. אני מתנתק ממחשבותיי, סורק את האיזור, בודק אם משהו השתנה בזמן שהייתי שקוע בעצמי. אן ודס יושבים מחובקים בכיסאות לידי,אמא ואבא הלכו לפני שעה בערך,לוטי יושבת מהצד השני שלי, היא ישנה.. העייפות הורגת אותי, והרצון לישון מתחזק בכל שנייה, אבל אסור לי ליפול לזה, אני חייב להישאר ער בשביל ג'מה. אני מנצל את ההזדמנות ולוקח את הטלפון שלי, מחייג בפעם האלף להארי, אולי עכשיו הוא יענה סוף סוף, אני מתחיל להילחץ ממנו. מה הוא עושה עכשיו? למה הוא לא חזר אליי מאז ההודעה שלו בצהריים? לאחר כמה צלצולים אני מנתק, מבין שהוא כבר לא יענה לי היום. אולי הוא נרדם מוקדם כי היה לו יום קשה.. אני נזכר בפעם האחרונה ששמעתי את קוו, בשיחחה שלנו אתמול ואני ממשיך לחשוב עליו כי הוא מה שמחזיק אותי.

***

לאחר לילה ארוך ומייגע, שנרדמתי בו בערך לשעתיים על כיסא ההמתנה, הרופאים אמרו שג'מה סוף סוף ערה ומוכנה לראות אותנו. חוץ מההתייבשות מהוירוס הכל נראה תקין והם מרפאים אותה, היא הייתה מחוברת לאינפוזיה כל הלילה כדי להחזיר לה את כל הנוזלים שהיא איבדה בחזרה לגוף, ולאינפוזיה הכניסו גם תרופה שאמורה לעזור עם הוירווס, זה מה שהרופאה שלה הסבירה לנו כהכנה למפגש שלנו איתה. עכשיו נכנסים ההורים שלה כמובן, לוטיי ואני ממתינים שיקראו לנו להיכנס, ואת האמת שאני ממש שמח שהיא פה איתי, למרות שהיא נטשה אותי וישנה כל הלילה, אבל אני מתעודד מהעובדה שהיא תיכנס איי לראות את ג'מה אני לא אצטרך להתמודד עם זה לבד, זה היה כל כך מביך.