חיים בסיאול (נאמג'ין)

סונשיין הולך לאיבוד

הוסוק נכנס ללחץ, הכלב שלו נעלם, הוא חיפש ברחבי הדירה שלו אך לא מצא את הכלב הקטן בשום מקום.

בשלב מסויים הוא יצא החוצה לבדוק אם כלבו בחוץ, הוא שם ג'קט משום שהמזג אוויר נהיה קר בשלב הזה של השנה.

הוסוק בעצמו התחיל עוד סמסטר באוניברסיטה, עכשיו היה כבר אמצע אוקטובר והכלב הקטן שלו יצא מגבולות הבית ועכשיו עליו לחפש אותו בכל מקום, זה יקח לו זמן.

הוא הלך לרחוב שבו בית הקפה שהוא עובד בו נמצא, הוא הלך לאורך הרחוב הארוך, מסתכל בכל פינה מאחורי פחי זבל ובתוך הסימטאות, השעה נהייתה יותר ויותר מאוחרת והוא התחיל להלחץ שאיזה לוכד כלבים לקח את סונשיין הקטן שלו למכלאה.

הוא עבר על הרחוב שהוא גר בו יותר פעמים משהיה צריך, הוא חזר לביתו כדי לבדוק אם הוא חזר חזרה והוא לא שם לב אך הוא לא היה שם, הוא יצא שוב לרחוב של בית הקפה ואף נכנס פנימה אולי אחד מהעובדים שעובדים איתו זיהו את כלבו והכניסו אותו פנימה אך גם זה לא, בסופו של דבר הוא החליט גם להכנס לאיזור האוניברסיטה עצמה, אולי כלבו נמצא איפשהו בתוך הקמפוס, בהתחלה הוא הלך במסלול שהוא עצמו עשה כל בוקר, אולי סונשיין הלך לפי הריח של בעליו, כשהגיע לאיזור הסגור של הכיתה שלו הכלב לא נראה באף מקום, הוא חזר חזרה לשער הראשי, והחליט לעשות מסלול אחר.

הוא עבר ליד הספרייה והארכיון, ליד חדרי המדעים וליד הסטודיואים אך שום דבר, אף כלב קטן ומתוק בשם סונשיין לא נמצא באף מקום.

הוסוק רצה לבכות, הוא יצטרך ללכת למכלאה לבדוק אם סונשיין שם, הוא בא לצאת משטח האוניברסיטה כששמע נביחות, הוא יצא מהר מהתחום של האוניברסיטה ויצא אל הרחוב איפה שהוא ראה שני צלליות שמשחקות עם כלב קטן, צחוק של אחד מהם נשמע.

הוסוק רץ אל שני הבנים שישבו על המדרכה ושיחקו עם כלב קטן, הוא הסתכל על הכלב הקטן ומייד זיהה את הקולר האדום של סונשיין עם התג של השם שלו, הכלב ששם לב לבעליו עזב את שני הבנים שמייד קמו על רגליהם ורץ אל הוסוק, קפץ על ידיו וליקק אותו.

"זה הכלב שלך?" אחד מהבנים שאל.

"כן, תודה שמצאתם אותו."

"הוא מצא אותנו, הוא לא הפסיק לעקוב אחרינו אז פשוט נשארנו איתו על שמישהו יבוא לחפש אותו," אמר השני שקולו לא התאים לפרצופו, קולו היה עמוק.

"בכל מקרה תודה."

"אין בעד מה, אני טאהיונג דרך אגב, זה ג'ונגקוק," האחד עם הקול העמוק אמר.

"הוסוק".

"נעיר להכיר אותך הוסוק," ג'ונגקוק אמר.

השלישייה לחצו ידיים.

"אתם תלמידים חדשים כאן?" הוסוק שאל את השניים.

"כן זה הסמסטר הראשון שלנו כאן," ג'ונגקוק ענה.

"בהצלחה לשניכם."

"תודה רבה, נראה אותך באיזור?" טאהיונג שאל.

"אני עובד כאן בבית קפה קרוב."

"נראה לי שזה בית הקפה שבו ישבנו לפני זמן מה," ג'ונגקוק הסתכל על טאהיונג.

"אני זוכר את שניכם," הוסוק אמר לשניים.

"באמת?"

"כן, ישבתם עם עוד ארבעה אנשים, זה היה מפגש לא התוכנן בכלל, אני זוכר את היום הזה כי זה היה אחד הימים הכי מעניינים שהיו לי כבר הרבה זמן," הוסוק סיפר לשניים בחיוך שהם כמעט הסתנוורו ממנו.

"כדאי שאנחנו נלך," טאהיונג אמר, "נראה אותך באיזור."

"ביי, היה נעים להכיר אתכם," הוסוק חזק חזרה לבית שלו מחזיר את כלבו בידיו, "ארבע מתוך שש" הוא מלמל לעצמו ונכנס הביתה מוריד את נעליו בכניסה ומוריד את כלבו ליד מיטתו הקטנה.

הכלב נבח נביחה נלהבת.