"היי, חכה..." מרינט הלכה לעבר זני. "היי... רק רציתי לברך אותך שבאת זה הכל."
למה מרינט הולכת לזני? אם היא כבר לא מעוניינת באדריאן, ועברה לזני, קלואי קפצה את אגרופה. אבל אם אני מחבבת את זני, וזה לא נראה שאדריאן אוהב אותי באותה צורה, אז מרינט לא יכולה לנצח.
קלואי הלכה אל מרינט, והיא התכוונה לדבר אבל אז היא ראתה את סברינה.
"סברינה?!?!"
סברינה הסתובבה אל קלואי. היא הסתכלה על השמלה שמרינט לבשה. וואו, יפה. זה מוזר. מרינט נתנה לי שמלה יותר יפה.
קלואי הלכה לסברינה, מוכנה לסטור לה, אבל היא ראתה את אדריאן בוהה בה, והיא נרגעה.
זה פשוט שסברינה עדיין לובשת את השמלה. את תראי סברינה. אז את בחרת להיות נגדי. טוב, את תראי מי יצחק אחרון.
"סברינה, וואו, איזו שמלה יפה." קלואי צחקה צחוק מזויף, בגלל שהיא ראתה את אדריאן מתקרב. היא רצתה להתנהג טוב כשהיא ליד אדריאן, אבל זה לא הלך לה כל כך טוב.
סברינה הבינה כשהיא הביטה בקלואי. אדריאן מתקרב.
"בואי נלך סברינה. בואי נלך לבלות עם האחרים."
"בסדר," סברינה חייכה שהלכה אחרי אדריאן. היא הסתכלה לאחור כדי לראות את קלואי, שהייתה מופתעת לראות את זה קורה, ואז עיניה הפכו לכעסים אפלים.
אפילו סברינה מנסה להשיג אותו? למה אדריאן פנה אליה? אבל לא אלי? אפילו גרוע יותר, איך סברינה מעזה ללכת איתו בלעדיי?!
"אני רק רציתי לומר היי," מרינט חכחה את גרונה. "אתה נראה חדש אז רציתי להראות לך את הסביבה. אם אני אסתובב איתו, אני אראה אם הוא עושה משהו מוזר. אני אבלה איתו חצי זמן מהמסיבה, ואז אבלה עם החשוד האחר אחרי המסיבה.
"אני זני, ואני לא זקוק לחברה," זני אמר לה, גרם לה כתף קרה.
"אבל זה די ברור שאתה כן. אתה לבד. אל תדאג, אני רק רוצה לראות שאתה נהנה במסיבת יום ההולדת הזאת."
אה... האם היא חושדת בי או שהיא באמת רוצה לבלות איתי? לא משנה. מרינט היא אחת מהאנשים שאני צריך להניח את הידיים שלי עליהם, אז למה לא?
"ברור," זני חייך. "בואי נעשה חיים."
הדרך שבה הוא אמר את החלק האחרון גרם למרינט להתרחק. "ב-ברור. ארר... מה אתה רוצה לעשות קודם?" הוא משוגע. עדיף לא לגרום לו לאבד עשתונות. אבל למה הוא שינה את דעתו במהירות?
אם אני אוביל אותה למקום פרטי, אני אצליח להשיג אותה מבלי שיבחינו בי. מושלם!
ווקס... או שאני צריך לומר זני. תזכור לחפש את החיפושית והחתול השחור. יש לי הרגשה שגם הם יבואו.
בסדר עש לילה. אני אשיג את המופלאים שלך ואקבל את נקמתי.
"בואי נלך לקחת חטיפים קודם," זני הציע. "בואי."
מרינט עקבה באיטיות אחרי זני לאזור החטיפים. כשהיא קיבלה כמה פירות, היא הבחינה באליה ונינו שרקדו.
היי... שני אלה. אני תוהה מתי אני אעשה את אותו דבר עם אדריאן.
לפתע היא הרגישה משהו רטוב נוגע בה. היא הסתכלה לראות משקה אדום שמכתים את שמלתה היפה מאימה.
"מה-?"
"אופס, אני כל כך מצטער. מיץ התפוחים הזה החליק מהיד שלי," זני הסביר. "זו הייתה תאונה."
מרינט הסתכלה על זני. תאונה? איך זה אפילו קרה?
"זה בסדר."
"אני מכיר בחורה שיכולה לעזור לך. אני בטוח שיש לה איזו שמלה חלופית בשבילך," זני הציע.
"איך אתה מכיר בחורה אם אתה חדש?" מרינט שילבה את זרועותיה.
"שנינו באנו ביחד." אם היא תעקוב אחרי, התכנית שלי בדרך הנכונה.
"לא." אני יודעת שאני אמורה לפקוח עליו עין, אבל אני בבלאגן כרגע ואני לא מרגישה בטוח לעקוב אחריו רחוק מדי.
מרינט הסתובבה והלכה אל אליה.
איך היא יכולה לדחות אותי ככה? לפני היא הייתה כל כך מעוניינת, אבל כבר לא.
"היי אליה, אני מצטערת להטריד אותך. אר... אני באמצע בלאגן עכשיו."
אליה הסתובבה כדי לראות איזה בלאגן מרינט דיברה. היא נאנקה. "מרינט, מה קרה?"
"אין לי זמן להסביר, אבל את יכולה לעזור לי, בבקשה?" מרינט שאלה. היא הסתכלה לאחור על זני שעדיין הסתכל עליה, ומרינט הרגישה הרגשה מוזרה.
"מה אני אמורה לעשות? אני לא הבאתי שמלה חלופית," אליה ניערה את ראשה.
"אולי אני יכולה לעזור?"
שניהן הסתובבו לקול החדש שהרגע דיבר.
"סברינה?" מרינט חייכה כשהיא הבחינה בשמלה שהיא לבשה. אז היא החליטה ללבוש אותה אחרי הכל. אני שמחה שלא קניתי אותה לחינם.
"קלואי הביאה לי שמלה ללבוש בשביל המסיבה, שאני לא אהבתי. עדיין יש לי אותה, ואת יכולה ללבוש אותה אם את רוצה."
"זה יהיה נחמד. תודה." מרינט נופפה לאליה שעקבה במהירות אחרי סברינה.
"אז מתי אנחנו מתחילים לרגל אחרי מרינט ואדריאן?" אליה לחשה לנינו, שהיה לידה.
"מעכשיו!"
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
הרפתקאות"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
