סולאנג'לו פוראבר!!!!

באים לביתן? למה לא

וויל:
הוא חזר לביתן 7 אחרי יום ארוך במרפאה - כמה חניכים מביתן ארס החליטו להשתולל עם אש - זה לא נגמר טוב.
אפילו אחרי מקלחת ארוכה, וקרצוף חזק, ידיו הסריחו מפיח ובשר חרוך, וגופו היה כבד אחרי שעות בטיפול חרוץ בפצועים השרופים.
הוא נשכב בכבדות על הדרגש שלו, ובא להניח את ראשו על הכר, אך לפתע שמע את אחד מהחניכים החדשים פונה אליו, הוא מסר לו הודעה מניקו, שרצה לפגוש אותו בדחיפות בביתן האדס.
הוא קם בנוקשות מהדרגש, ויצא לחפש את ניקו.

הוא הגיע לביתן השחור עם הגולגלות עליו, ודפק על הדלת. טכנית, אסור לחצויים להיות בביתן שלא שייך אליהם, אבל וויל היה בטוח שכירון יעלים עין מהנושא, הוא רק צריך שההרפיות לא יראו אותו.
ניקו פתח לו את הדלת, ורכן לנשק אותו בעדינות, אך ברגע שהתקרב אל וויל אפו התעקם "איכס", רטן "יש לך ריח של בשר חרוך".
"זה מה שזה". נאנח וויל. "מה היה כ"כ דחוף שרצית לפגוש אותי?" החליף נושא.
ניקו חייך, "הלילה, אתה ישן איתי" אמר, ומשך את וויל לתוך הביתן, סוגר אחריו את הדלת.
"מ-מה?" מלמל וויל "אבל אם-" אמר, ונקטע באמצע ע"י אצבעו של ניקו, שנחה בעדינות על שפתיו "אין אבל. זה סופי". בביתן שרר חושך כמעט מוחלט, רק גולגלות מפיצות אור ירקרק מבחיל האירו את החדר, ובאור הזה הוא הצליח להבחין במעט מאוד, חוץ מאשר שאת מיטות הערפד החליפו עכשיו במיטות רגילות.
"טווובב. למה?" שאל, זורם עם מצב רוחו החדש של חברו. "ככה", אמר בן האדס. "אבל קודם" הסיט את פרצופו, "אתה צריך לשים בושם"

אחרי מקלחת של בושם הוא נשכב ליד ניקו במיטה שהייתה בצד הביתן. נראה כי הפינה הזו מצאה חן בעיניו של ילד המוות, והחפצים שלו היו מונחים שם בסדר מופתי: החרב מברזל סטיגאי שלו, תיק, ערימת בגדים על כיסא קטן, מתחתיו שני זוגות נעליים, כמה תצלומים שלא היה מסוגל לראות בחושך במדויק, וגם פסל קטן, שוויל כבר ידע על מקורו.
"מה עכשיו?" שאל את ניקו. "עכשיו נשק אותי", אמר בתובענות, וחיבק את וויל, שלא יכל להתנגד, והתחיל לנשק את ילד המוות נשיקות קטנות ותובעניות גם כן.