השקט של טיילר צ׳ייס

פרק 1-הקדמה: טיילר

בשעות הלילה המאוחרות, ניתן להבחין בנערה צעירה.
היא מתיישבת על אחד הספסלים. האזור נראה נטוש, ואף אחד לא היה שם חוץ ממנה.
'מתי תחזור?' היא שאלה את עצמה. פניה היו חיוורים, והיה נראה שהיא איבדה מישהו. עיניה נראות עייפות, כאילו לא ישנה מזה זמן רב. היא לבסוף קמה, והלכה לרחוב השומם. היה בה משהו מסתורי.
'תחזור...' היא אמרה בליבה.
היא הרגישה פתאום שמישהו שם יד על כתפה.
היא חייכה קלות.
"אני פה" קול מוכר גרם לה להסתובב. דמעות של שמחה ירדו על לחייה. "איך? איך ידעת שאני צריכה אותך?" היא שאלה את האדם שעמד מולה.
הנער ליטף את שיערה. "כי זה מה שתמיד רצית" הוא ענה ברוך.
הם התחבקו והמשיכו ללכת לכיוון אחד הבתים באזור.
הנער והנערה ידעו, שיותר לא יפרידו ביניהם.

"טיילר!"
הנער הבלונדיני שישב מול המחשב קם מהכיסא. עיניו הירוקות נראו חסרות רגש. הוא הלך לכיוון הסלון. אימו עמדה שם ודיברה עם אחת מחברותיו. "הממ?" הוא שאל. טיילר לא ממש דיבר מאז שאחיו הגדול נהרג לפני שלוש שנים, טיילר היה אז בן 13 והמוות הפתאומי הזה של אדם קרוב גרם לו להפסיק לדבר.
"הרגע הבנתי מאמא שלך שהתקבלת לפנימייה ההיא" הנערה שהייתה בסלון חייכה.
טיילר הנהן. הוא לא ממש התלהב מכך שהוא עובר בית ספר רק בגלל שהפסיכולוגית הקודמת שלו הייתה על הפנים.
"..כן..." הוא מלמל בלחש.
הוא היה בן 16, אבל גבהו גרם לו להראות יותר צעיר.
הנערה התקרבה אליו. "חשבתי שתשמח מזה" היא אמרה בדאגה.
"את יודעת שאחת הסיבות שאני הולך לשם היא כדי לקבל "טיפול פסיכולוגי" נכון?" הוא היה סרקסטי.
"אל תהיה כל כך פסימי! תיתן לזה הזדמנות בסדר?" היא חייכה.
"בסדר...אבל רק בגלל שזאת את" טיילר צחק. 
חיוכה של הנערה התרחב. "חסר לך אם תשכח את החברים שלך מפה" היא התגרתה בו.
"אני לא אשכח אתכם! במיוחד לא אותך ג׳ני" הוא נראה הרבה יותר רגוע