כולי שלך

1

*יושבת עם עצמי.
מנסה לחשוב מה קורה איתי.
איזו פניה בחיים שלי, לקחה אותי למקום הזה. הכואב.
אני יתחיל מההתחלה*

אנחנו נשואים 8 שנים, דני ואני. ישלנו בן ובת מתוקים, בית יפה, 2 רכבים...
הוא רואה חשבון מצליח, אני מזכירה בחברה מפורסמת.
משפחה לדוגמא.
הכל נראה אצלינו ככ מושלם ומעורר קינאה. אך האמת שונה לחלוטין.
דני ואני הכרנו מיד אחרי הצבא. היינו צעירים. התחתנו מיד. ההורים שלי דתיים, והיה להם חשוב. חשבתי שאני אוהבת אותו. והתחתנו.
אבל אני לא מאושרת, ומאז החתונה לא הייתי מאושרת בכלל.
הוא אדם מקסים. באמת.
אבל לא בשבילי.
די מהר הבנתי אתזה.
לא היה להט. לא היה ריגוש בחיים שלי. החיים היו כ"כ אפורים.
להתגרש לא בא בחשבון כרגע,
כך שבינתיים זהו המצב.
הוא עסוק בחייו, אני בחיי, מנהלים את הבית ביחד, ובורחים מעצמנו.

האמת...
שישלי סוד.
סוד שנילחמתי בו שנים.
ששנאתי את עצמי בגללו ככ הרבה פעמים..
הוא הסוד של חיי.

אני אוהבת בנות.
הנה, אמרתי אתזה.
הקראש הראשון שלי היה על בת.
וגם זה שאחריו...
בעצם, כשאני חושבת על זה, מעולם לא הסתכלתי על בנים כמו שהסתכלתי על בנות. מעולם לא ראיתי אותם בתור אופציה בשבילי.
אז איך התחתנתי?
כי חשבתי שזה יעבור לי. חשבתי שאם אתחתן, בנות כבר לא ירטיטו לי את הלב.
כבר לא אחשוב עליהן ככה.
כבר לא אשנא את עצמי.

אבל טעיתי.
לאורך כל השנים, נילחמתי בעצמי.
ראיתי את עצמי כסטרייטית שצריכה חברות נפש וזהו. לא העזתי להודות באמת.

עד שהיא באה.
עד שהיא נכנסה לחיי.
וכל החומות שלי קרסו.