נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק יח

שלום לכולם:)

מקווה שתאהבו את הפרק ושיהיה לכם יום מהמם~

***

זיאה הבינה ששום משנה-הצורה לא היה חייב לעשות הרבה בכדי להחזיק אותה בתוך המערה הזאת. היא נותרה שם מרצונה החופשי והסיבה לכך הייתה הפרח הארור. ברגע שהיא התנגדה לו, הוא לקח אותה לעומק המערה והראה לה מקום בו גדל הצמח בהמונו. באמצע אבנים וקור, בלי שום מגע עם השמש, פרחי הבּוזאר ביצבצו וצמחו מתוך קירות והרצפה של המערה, וזהרו מבעד לאפלוליות המקום בצבען הסגול.

כל קירות המקום היו מכוסות בירק וזיאה הניחה שהצמחייה פרחה כך בגלל האוויר הלח שאפף את המקום הקר והחשוך. היא הסיטה את מבטה אל הגבר המגודל שעמד מאחוריה ונעצה בו בדממה מוחלטת. מבטו המצומצם חלף בינה לבין טאיינה. לפני שחזר להתרכז בה ואילו האישה האדמונית שעמדה לצדה התרכזה בפניו במבטה העצבני.

היא סגרה את אצבעותיה סביב הפיגיון שלה, שולחת מבט קצר ושואל אל זיאה - כאילו מבקשת את רשותה להרוג את משנה הצורה שעמד מולן. קאדי, שעמד בפתח המערה, העביר את מבטו המודאג בין כל העומדים בתוך מקום. מנגב את מצחו מכוסה הזיעה. הוא נשם לאט ובכובד, מעביר את משקלו מרגל לרגל. דבר שגרם לו להראות מהצד, כאילו שהוא רקד בקפיצות מגוחכות.

"אני יכולה להרוג אותו כבר...?" היה הדבר היחיד שזיאה שמעה מתנוסס מעברה של חברתה, "השקט הזה מעצבן אותי וחוץ מזה, הפרח שלך-"

"אני לא יכולה לתת לך להרוג אותו-"

"אבל הוא מאיים עלינו!" פלטה הלוחמת בקולו השליו.

"הוא לא תקף אותנו, טאיינה." זיאה השיבה בפשטות, "אין בידינו לקחת חיים שאינם שייכים לנו... הם שייכים לאלים-"

"ובקרוב גם את תהיי שייכת לאל, אז מה זה משנה באמת." תקפה טאיינה בזעף.

"הוא לא יפגע בנו." היה הדבר היחיד שיצא מבין שפתיה של זיאה, בעודה מביטה על הגבר. הוא חייך קצרות, מעביר את מבטו המגוחך בין הנשים הזרות לפניו. "אני אניח שאתה מבין קיאנית..." היא מלמלה לעברו, אך הוא בחר לשתוק.

"מה, אממ... גבירתי הרופאה," החל קאדי בחוסר רצון, "אשמח להבין מה קורה כאן? איני מבין את השפה שלכן ואני לא-"

"אשמח שתציג את החבר שלך, שהוביל אותנו לכאן." היא מלמלה לעברו בשפה שלו, כך שהוא יבין. סומק בלתי נשלט כיסה את פניו והוא השפיל את מבטו במבוכה, משחק באצבעותיו. "מה... אינך יודע את שמו, או שאתה לא רוצה להגיד לי-"

"זה לא זה!" התפרץ הצעיר בקולו הרוטט, "אני מובך מכך ששכחתי, גבירתי הרופאה. זה היה הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות, אבל משום מה חשבתי שאת כבר ידעת-"