"לא לא לא לא לא, זה לא פאקינג קורה לי" אמרתי עם דמעות בעיניי כאשר מולי על מיטתו של שניר יושבת ללא חולצה מי שהייתה חברתי הטובה ביותר ומנשקת את החבר שלי "נועה? שניר?" זה כל מה שיצא לי מהפה "זה לא כמו שזה נראה" שניר פלט את המשפט הנדוש מהסרטים "רק תגיד לי למה, בבקשה" ביקשתי עם דמעות שהצטברו בעיניי "הייתי חרמן והיא רצתה לספק את זה ואת עוד לא מוכנה, שזה בסדר, לא רציתי לפגוע בך" הוא אמר מלטף לי את הלחי עם ידו שכה אהבתי "תעיף את הפאקינג יד שלך" צעקתי "בגללו התרחקת מכולנו?" שאלתי את נועה והיא הנהנה בלי אפילו שמץ חרטה על מה שקרה פה כרגע "ביי תהנו יחד ורק כדי להבהיר את המצב למוח הקטן שלך, זה נגמר" אמרתי והצבעתי עלינו ויצאתי מהחדר ומהבית ורק אז הרשתי לדמעות שהצטברו בעיניי לצאת החוצה, נפלתי על הארץ, גבי נשען על איזה קיר ופשוט בכיתי, לאחר דקות ארוכות הרמתי את עצמי מהמדרכה והלכתי הביתה, נכנסתי לחדר לא שוכחת לנעול כדי שלא יחליטו להכנס ונכנסתי מתחת לשמיכה המחממת והמנחמת שלי, שיחה נכנסה לטלפון שלי וזו הייתה ליה אך התעלמתי לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד רציתי רק לבכות ולרחם על עצמי וככה עם הרחמים העצמיים בסוף נרדמתי.
הבוקר הגיע והיום יש לי מבחן בהיסטוריה, טשטשתי את העיגולים השחורים שנוצרו תחת עייני בעזרת קונסילר והוספתי מעט מסקרה, לבשתי גינס סקיני מחמיא ושילבתי חולצת גולף ארוכה שחורה.
המבחן הלך לי גרוע, לא הצלחתי להתרכז בכלל, אני האחרונה בכיתה, נשארנו רק אני והבוחנת "היי, סליחה" שמעתי לחישה והרמתי את ראשי לבוחנת "תנסי להתנתק ממה שאת חושבת עליו המבחן זה העתיד שלך לא משנה מה קורה בבית" היא אמרה וממש ניסיתי, אומנם זה לא שפתאום הלך לי מצוין אבל הצלחתי יותר מקודם "נגמר הזמן" היא הודיעה ואני קמתי והגשתי לה את המבחן יחד עם מילת תודה ויצאתי מהכיתה לכיוון המזכירות כדי לקחת את הטלפון שלי "אלה, אלה חכי שניה שמעתי מאחורי" והיו שם לא אחרים מנועה ושניר והדמעות חסמו את שדה ראייתי "תני לנו להסביר" שניר ביקש ואחז בשורש כף היד שלי "הסברת כבר, היית חרמן ואני לא רציתי לשכב איתך, עכשיו אם תסלחו לי אני הולכת" אמרתי בקול ברור וחד שאין לי מושג איך הוצאתי בכלל מהפה "אני רק רוצה שתדעי שאני באמת אהבתי אותך" שניר אמר ונועה המשיכה לשתוק, יופי שניר הפכת את הכל לעניין קשה יותר חשבתי לעצמי כשהמשכתי ללכת למזכירות. כאשר פתחתי את הטלפון שלי קפצה הודעה למסך "נוו איך היה?" זו הייתה הודעה מליה אך התעלמתי כי לא היה לי כוח לפתוח שיחות.
בדרך הביתה עצרתי במכולת הקטנה ליד הבית "אלה? מה קרה? למה את בוכה ככה?" יוסי המוכר בחנות שאל אותי, יוסי היה שכן שלנו מאז ומתמיד והילדות שלו תמיד היו משחקות איתי עד שהן גדלו ועכשיו הן בטיול אחרי צבא "הכל בסדר" עניתי לו ושילמתי על מה שאספתי בחנות שזה היה בערך מלא גלידה ושוקולדים והמשכתי את דרכי הביתה, כשהגעתי הביתה עליתי לחדר שלי בלי לשכוח לקחת שקית זבל מהמטבח במהירות הוצאתי מהארון ומהחדר כל זכר משניר, קפוצ'ונים, שרשרת שהוא קנה לי רק לפני חודש בחגיגות חמישה חודשים שלנו, תמונת פולוראיד שנצמדה למראה בחודשים האחרונים ובעצם כל דבר שקשור אליו, הדמעות לא הפסיקו לזלוג והודיתי לאלוהים על כך שדין וההורים שלי לא בבית, לקחתי את חפיסת הגלידה יחד עם כפית ושמתי בנטפליקס איזה סידרה שלא התרכזתי בה כל כך, אני לא מבינה את זה, אם הוא באמת אהב אותי למה הוא פגע בי ככה? ונועה? היא לא יכלה להזהיר אותי? היינו חברות, פאק, אני לא מבינה. המחשבות לא עזבו אותי עד שנרדמתי...
YOU ARE READING
my american boy
Romansa"אהבת אמת היא כשאתה לא מצליח להירדם כי המציאות שלך טובה מחלומותיך" (ד"ר סוס) האם אלה שבירה כמו שהיא חושבת? מי זה אור? מה יקרה כשליאם ואלה יפגשו?
