יש סודות שלא מגלים...

פרק 9

פתחתי את דלת הבית נכנסתי לבית ונפלתי על הריצפה הדמעות זלגו מעני בלי יכולת להתנגד למה זה מגיע לי שכבתי על הריצפה במשך חצי שעה עד שדלת הבית נפתחה ונמרוד נכנס "מה קרה?" הוא שאל בלחץ ורץ לכיווני "למה את בוכה בריצפה?" והדמעות שוב החלו לרדת בעיני "מה הוא עשה לך?" נמרוד אמר בקול עצבני וגבוה וניגב את דמעותי "קארן..." נמרוד אמר בקול חלש וחיבק אותי לא יכולתי לעצור את זה, לא יכולתי לעצור את הדמעות אני חושבת איך הרגשתי חסרת אונים "קארן.." אמר שוב נמריד בקול חלש והרים את מבטי עיליו "בואי אני יעזור לך לקום" קם מהריצפה והרים אותי איתו הוא לקח אותי לחדר שלי, השכיב אותי על המיטה שלי ויצא מהחדר אחרי כמה שניות חזר עם כוס מים, נמרוד הגיש לי את כוס המים שתיתי את כל המים שהיו בכל בלגימה אחת הוא לקח את הכוס וקם החזקתי את ידו ונמרוד הפנה את מבטו עלי "בבקשה אל תספר לאורנלנד"אמרתי והוא התיישב לידי וראיתי בפניו שהוא עצוב "אני משאיר אותך פה לבד" " אני לא יהיה לבד אני יהיה עם אורנלנד" אמרתי "קארן.., תסתכלי עלי" נמרוד אמר והזזתי את מבטי עליו "שנינו יודעים שאת לא תצאי מהחדר עכשיו ועם הוא לא ידע את יכולה לשבת פה גם שבוע בלי אוכל ושתייה" "אני בסדר, אל תדרג לי"אמרתי " אני לא משאיר אותך לבד" אמר נמרוד "כבר 2:00 בלילה לכי לישון אני יהיה בסלון" אמר נמרוד וקם לצאת מהחדר "נמרוד" אמרתי והוא הסתובב עלי "תודה " המשכתי "אין על מה" אמר ויצא מהחדר....
לא הצלחתי להירדם אני לא יכולה להפסיק לחשוב על מה שקרה...

*פלאשבק*

*"איך היו ההורים שלי?" שאלתי " אני הייתי יד ימינה של אמא שלך הייתי הסגן שלה הייתי יד ימינה היינו עובדים ביחד כל יום בתור הסגן שלה היא הייתה אישה מדהימה היא הצליחה להשיג כל מה שרצתה ועשתה הכל בשביל העם שלה כל מכשול שהיה היא הצליחה לעבור והעם זוכר אותה בתור השליטה הכי טובה שהייתה להם היא כתובה בספר ההיסטוריה שלנו בתור השליטה הכי נערצת " אמר *

*"זה היעוד שלך את חייבת לבוא ואת תבואי גם אם אצטרך לקחת אותך בכוח" אמר אדוארד בטון כועס והתקרב אלי "אז את באה?" שאל אדוארד " וכדאי לך לחשוב על התשובה כי אני לא אשאל עוד פעם" המשיך אדוארד "לא" אמרתי בקול מפוחד "מה אמרת?" שאל אדוארד "לא, אני לא אבוא איתך גם אם תנסה להפחיד אותי אתה לא תצליח לקחת אותי בכוח " צעקתי בלי פחד "*

*אדוארד תפס בידי " בטוחה?" שאל "בטוחה מאוד עניתי והורדתי את ידו מידי אף אחד אבל אף אחד לא יאיים עלי אני עברתי דברים שהכשילו אותי בחיים וקמתי מהם ואני לא מפחדת מאף אחד יותר" וניסיתי ללכת הוא תפס שוב בידי "תוריד את היד עכשיו!" צעקתי בציווי *

דפיקות חלשות נשמעו בדלת מבטי נמשך לדלת " לא נרדמת?" שאל נמרוד בלחש "לא..." עניתי "אפשר?"שאל נמרוד "כן כנס" עניתי והוא התיישב על קצה המיטה שלי "אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה " אמרתי "את זוכרת מה תמיד אמרתי לך שאני עושה שמציק לי משהו?" "כן, אתה תמיד הייתה מנגן בגיטרה ואיך שהוא הייתה אחרי זה יותר טוב " אמרתי ונמרוד קם מהמיטה לעבר הארון שלי הוא פתח את התא למעלה שאני אף פעם לא מגיעה אליו והוא הוציא גיטרה משם "איך זכרת" שאלתי "הגיטרה שקניתי לך ליום הולדת 14 שרצית ללמוד לנגן" הוא אמר "ואחרי שבוע נמאס לי " אמרתי וצחקנו "מי מאמין שביזבזתי את כל דמי הכיס שחסכתי חצי שנה בשביל לקנות לך ובסוף לא למדת, את חייבת לי" אמר נמרוד וצחקנו והוא התיישב על הריצפה ונשען על מיטתי והתחיל לפרוט על המיתרים את השיר "Hall of fame"