מאחורי המחשבות

טום: הזמן לטיפול פנים

"זה שורף." אני מרגיש כאילו לוקחים מצית ומחזיקים אותה חצי מילימטר מהפנים שלי. ועל הדרך זה עוד שורף רצח.

נטע הרימה גבה והפסיקה למרוח את מסיכת הפנים על פני.

"מה אתה תינוק?" מה הקשר תינוק, המסכה על הפנים שלי, נכון? לא השתפנתי, נכון? אעלק תינוק קוראת לי.

"לא תינוק, פשוט לא מבין למה את שמה את החרא הזה על הפנים. זה גם ככה לא עושה כלום." 

אני רציני לא מבין, הפנים שלה יותר חלקות מתחת של תינוק. למה לשרוף לעצמך את הפרצוף עם כל מיני משחות ומסיכות? זה מתחיל לאכול לי את הלחי, אני לא צוחק.

"לא אתה אידיוט. ואתה ביקשת בכלל שאני אשים לך את זה עכשיו!" ידעתי שהיא תגיד את זה. ידעתי שהיא תאשים אותי. אבל את יודעת שאני מטומטם, אז למה את זורמת איתי במה שאני מציע? לחשוב צעד קדימה זה התפקיד שלך!

"זה נראה כאילו זה יהיה נעים, אבל זה שורף לי את הפנים!" זה אוכל לי את הלחי השנייה עכשיו!

הרמתי יד כדי לגרד את הלחי והיא פשוט סטרה לי אותה הצידה. לא הבנתי למה את תמיד אלימה כלפי?

"זה עוד לא התייבש, אל תיגע בזה!" 

"אבל אני לא יכול להזיז את הפנים זה מתחיל להיות קשה! וזה עדיין שורף! נטע תעיפי לי את החרא הזה מהפנים, מה קורה פה?!" למה אני מנסה להרים גבות וזה לא מצליח?! זה חם, זה שורף והגבות שלי לא עובדות יותר!

התחלתי לנפנף בידי כדי לקרר את הפנים, לנסות להרגיע את השרפה ונטע פשוט התחילה להתפקע מצחוק.

היא שטן. חברה שלי שטן. ואני כל פעם שוכח כי איכשהו אני מאוהב בשטן.

"שתי דקות זה מסיים להתייבש ומורידים." היא הרימה אצבע ונגעה קלות במסיכה.

"רגע מזה, למה לך מותר לגעת ולי לא?" שוב הרמתי את היד לגעת בפנים שלי והיא שום סטרה לי ביד. 

אני איש מוכה. 

"טום די! אני מומחית בזה כבר, אני יודעת איך לעשות את זה נכון. תן לזה עוד שניה." 

הסתכלתי על עצמי במראה וכל הפנים שלי היו שחורות מהמסיכה. התחלתי לנשוף על הפנים. מגרד לי האף עכשיו כוסעמק.

נטע נגעה שוב בזהירות במסכה והתרצתה, "הנה התייבש, עכשיו מקלפים." 

היא תפסה את הקצה של המסכה שלה והתחילה לקלף אותה לאט. 

היא לא סיפרה לי שזה החרא המתקלף הזה! זה יעשה לי שעווה לפנים!

בהיתי בה בזמן שהתענגה לה מהקילוף האיטי ומהבעות פני שכנראה ממש בידרו אותה. 

"את מפלצת. את שקרנית. את שונאת אותי נכון? למה לא אמרת לי שזה החרא הזה שמקלפים?! זה כואב אחושרמוטה לפי כל הסרטונים האלה באינסטגרם!" לפעמים אני שוכח שסיימתי לחרבן ואני ממשיך לשבת על האסלה עם הטלפון. אני גם בן אדם.

"יאללה, אם אני יכולה גם אתה יכול. תראה הורדתי הכל כבר. רוצה שאני אוריד לך?" הנהנתי.

זה או זה או שהמסכה נשארת לנצח עלי.

היא התחילה לקלף מהסנטר שלי. היא תולשת לי את העור! אני רואה את האור!
"נטע תפסיקי עכשיו! זאת התעללות מה שקורה פה!" התרחקתי ממנה במכה והסתכלתי על הפנים שלי במראה שוב, לבדוק שלא רואים את הבשר או שלא יורד לי דם. נפנפתי את ידי שוב לקרר את הצריבה. 

טוב, זהו. זה החיים שלי עכשיו. מסיכה חצי תלושה שתלויה לי על הפנים. טוב, נטע תקועה איתי כבר, אז היא תצטרך להסתכל על זה לנצח.

"טום, אם תתן לי לעשות את זה מהר זה יגמר וזהו. יא נמושה." היא דחפה את הידיים שלי הצידה והמשיכה לקלף את המסיכה בזמן שאני צורח מהכאב.

די נו, זה לא מצחיק יותר! אני דומע! אני חושב שנדפקו לי העיניים, אני אבכה לנצח בגלל החרא הזה!

"סיימתי. נרגעת?" היא זרקה את המסכה שלי ושלה לפח ואני מיד הסתכלתי על עצמי במראה. 

יש לי עוד עור? השיערות שלי במקום?

"אני לא נופל לחרא הנשי הזה שלך יותר. פעם אחרונה שאת מנסה עלי דברים."

פסיכופתית.