"....אתה צוחק עליי? זאת כבר הפעם השלישית שאני מנסה לעזור לך!"
"....אמרתי לך שהסיכוי שאשכח חצי מהטקסט שלי הוא גבוה!" סאם רטן. הוא וסופי התאמנו במשך מספר ימים על הטקסט, אבל זה לא ממש עבד. או שסאם שכח את המילים, או שהוא אמר את הדבר הנכון, אבל הראה את הרגש הלא נכון.
"...בוא ננסה שוב, בסדר?" סופי נאנחה.
בדיוק באותו רגע טיילר נכנס לספריה. "מתאמנים?" הוא שאל בזמן שהתיישב על אחד הכיסאות.
"מנסים..." סאם מלמל תוך כדי שינון הטקסט.
"אתה יכול לעזור? אולי אם סאם יראה מישהו אחר עושה את הקטע, זה יעזור לו לא לשכוח את הטקסט" סופי אמרה.
טיילר הנהן.
סופי הקריאה את החלק של האנה, אבל כשהגיע התור של טיילר, הוא פישל.
"....אתה יותר גרוע ממני...אתה צריך להגיד את זה עם רגש" סאם אמר.
"סאם צודק...אולי אני אקריא את החלק של האנה, ואת את החלק שלי? אני חושב שזה יותר יועיל" טיילר הציע.
סופי לקחה מטיילר את הטקסט שלו.
אחרי חזרה אחת, שהצליחה לשם שינוי כי סופי ידעה לשחק לעומת סאם וטיילר, הם דיברו.
"זה עומד להיות אסון! עוד שבוע ההצגה, ואני לא זוכר חצי ממה שאני צריך לומר" סאם נאנח.
"אל תהיה קשה עם עצמך! עוד כמה חזרות ותוכל לזכור את הטקסט" סופי ניסתה לעודד אותו.
"איפה האנה? היא לא אמורה להתאמן גם?" טיילר שאל פתאום.
"היא כן, אבל לא הצלחתי לתפוס אותה בטלפון...או למצוא אותה בכללי" סופי משכה בכתפיה.
בזמן הזה, האנה הייתה בחדרה. היא שיננה את התפקיד למרות שכבר ידעה אותו בעל פה. היא נאנחה. 'אוקי...תתאפסי על עצמך האנה...את רק תראי את טיילר פעם אחת בכל ההצגה הזאת' היא חשבה לעצמה. האנה הסמיקה רק מהמחשבה על כך. הטלפון שלה צלצל בפעם המיליון בערך, כך שהיא נאלצה לענות הפעם.
"תודה רבה באמת! תגידי, איפה את? את לא אמורה לעשות עם טיילר וסאם חזרה?" סופי שאלה מעבר לקו.
"אני לא יכולה להיות באותו חדר עם טיילר בלי להסמיק, ואת יודעת את זה!" האנה רטנה.
"אז מה תעשי בהצגה עצמה?" סופי שאלה. האנה ידעה שהיא צודקת.
כעבור שבוע, אחרי חזרות רבות, הגיע היום של ההצגה המדוברת.
השחקנים עבדו במרץ על הכל, עשו חזרות גנרליות מתישות ומה לא.
בערב, כשהאודיטוריום היה מלא, ההצגה התחילה.
בהתחלה, הכל הלך חלק. כולם זכרו את השורות שלהם.
אבל במערכה השניה, הכל התחיל להיכשל: סאם שכח את המילים בגלל פחד הבמה שלו, כך שסופי נאלצה לחפות עליו, טיילר התבלבל בצעדי הריקוד, והאנה... היא פשוט נמנעה מלהביט בטיילר כל הערב.
בסוף ההצגה, כשהכל כבר היה "בסדר", השחקנים עמדו על הבמה, מחייכים חיוכים עייפים חמודים לקהל פעם אחר פעם.
".....אני פורש לשינה..." סאם מלמל לאחר שהאירוע יסתיים. הוא הלך לחדר שלו ושל טיילר. הוא היה עדיין די בהלם מהמחמאות שהומטרו עליו למרות ששכח את המילים. 'אני בחיים. לא עולה יותר לבמה' סאם חשב. השינה כמובן לא איחרה לבוא
YOU ARE READING
השקט של טיילר צ׳ייס
Non-Fictionלפני שלוש שנים, אחיו הגדול של טיילר צ׳ייס נהרג במהלך מבצע צבאי. מאז, טיילר הפסיק לדבר. הוא חי בבועה משלו, ואת הקושי שלו הוא מעביר בעזרת בלוג אינטרנטי שהוא כותב. סאם פרקר הוא נער שנולד בתור ילדה בשם סאמר שחווה בריונות בבית הספר. אבל יום אחד, שניהם נפ...
