צלילייה הרועשים של הרכבת שדהרה לכיוונם של כל המחכים בתחנה נשמעה באוזניו של טאהיונג, הוא התרומם מהכיסא עליו ישב והחל להידחף בין כל האנשים על מנת לעלות על הרכבת שאליה חיכה במשך שעה שלמה. "תסתכל לאן שאתה הולך" גבר שאג לכיוונו של טאהיונג, הוא מילמל סליחה קטנה לעברו בעודו משפיל את ראשו וניסה להמשיך להתקדם מבלי להתנגש בעוד מישהו בגלל הקלאמזיות שלו. כאשר הגיע למקום הקבוע שלו ברכבת, כמו בכל סוף יום, בסוף הרכבת ליד החלון הגדול שמראה את כל הנוף של סיאול ובמיוחד בערב הגשום הזה, הוא סוף כל סוף הצליח לנשום לרווחה ולהרגיש איך הרוגע שמעקצץ ברגליו מטפס על כל אורך גופו. סוף סוף, הוא חשב. טאהיונג אהב את התחושה הממכרת כשהרכבת נוסעת במהירות והוא יכול לראות את כל הנוף מסתחרר מול עיניו, כששירים מתנגנים מתוך האוזניות הלבנות שלו שכל כך אהב אל אוזניו. רק ברגעים הקטנים האלה ביום הוא הצליח להרגיש מאה אחוז שליו, בעולם משלו. הוא ידע שזה המקום הבטוח שלו ושאף אחד לא יכול להפריע לו.
הוא חיבר את זוג האוזניות שלו אל הטלפון החדש שקיבל לא מזמן מחברו הטוב ביותר ליום הולדתו, פארק ג'ימין, וחייך בעודו גילגל במהירות את רשימת השירים שלו עד שהגיע לשיר. השיר שיכל לגרום לו לפרוץ בבכי רק מלהסתכל על השם שלו. השיר הזה אמר כל כך הרבה בשבילו, ורק המחשבה על המילים של השיר יכלו לגרום לטאהיונג לרעוד מהתרגשות. טאהיונג המשיך להגיד לעצמו שזאת תמיד הייתה המנגינה והמילים המרגשות שגרמו לו להרגיש כך, אך עמוק בתוך תוכו הוא ידע שזה לא השיר שאמר כל כך הרבה בשבילו, זה האדם שהקליט לו את השיר. ג'ון ג'אנגקוק.
טאהיונג הטיח את ראשו על החלון הרחב ועצם את עיניו, מקשיב למילים ולקול העדין והמלאכי שהתנגן באוזניו. מליון מחשבות חלפו בראשו באותו רגע, אך עדיין הוא השתדל לחסום את כולן ולהתרכז במילים. המשאלה של טאהיונג הייתה יום אחד להצליח לשמוע שירים ולא לחשוב על כלום. הדבר היחיד שהוא רצה לשמוע בראש המסובך שלו זה את השקט המצמרר הזה כשאתה מרגיש כשאתה ריק. הוא רצה להרגיש כלום. הוא ידע שהוא לא יכול להשיג את המטרה הזאת, כי הוא כל כך מתוסבך שאין רגע אחד שמחשבה מיותרת לא תחלוף בראשו. אז הוא ניסה לחסום את המחשבות שלו, אבל לצערו כל מה שהוא השיג היה ריב סוער בין עצמו לבין המחשבות שלו שרק גרם לו לבחילה ולכאב לב מטורף. למה אני לא יכול להיות נורמלי? הוא חשב ונאנח. לבסוף הוא נכנע למחשבות שלו, והניח את ידו הרחבה על החזה שלו במטרה להשתיק את ליבו שלא הפסיק לפעום בחוזקה.
YOU ARE READING
Busy Mind || Taekook
Fanfictionנתתי לך את הלב שלי, אז למה בכל זאת החלטת לזרוק אותו?
