baby don't hurt me - Suyeol

baby don't hurt me-11

נקודת מבט הכותבת:

סוהו לא ידע מה לחשוב אחרי השיחה עם צ׳אניול,הוא רצה להאמין שלאחיו אכפת ממנו יותר ממה שהוא משדר אך הוא פיקפק בכך בכל פעם שהוא נזכר כיצד אחיו מתעלל בו בבית ספר,מתעלם ממנו בבית ויותר מכל נותן לו להרגיש לא רצוי,כאילו אם פשוט יעלם,חייו יהיו יותר שלווים.
הוא שנא את המצב בו הם נמצאים אך לא יכל לעשות דבר בנידון,כנראה שלצ׳אניול פשוט לא אכפת,הוא צריך להשלים עם זה לפני שזה ישאב ממנו כל טיפת כוח שנשארה.

סוהו קיווה שהיום יעבור בשקט,המחשבות לא הרפו ממנו ולא נתנו לו מנוח בלילה,הוא נשאר ער וחשב על הגורל העגום ועל האהבה החד צדדית אשר כלואה בין קותלי החדר,מסרבת לצאת.אך למרות התפילות,סוהו מצא את עצמו בידיים של נערים אשר זיהה מהכיתה המקבילה בה הוא לומד.הוא לא ידע מדוע דווקא הוא,הרי זה לא שעשה משהו בשביל שיגשו אליו.כמובן שגם חברים הם לא היו,כי מי ירצה להיות חבר של אדם דוחה וחסר תועלת כמותו?

״אז שמענו מקריס שהיה לכם לילה מהנה ביחד״מלמל אחד הנערים,סוהו ניסה לזהות את פרצופו אך לא הצליח,הוא כלל לא ידע מה השמות שלהם בכלל,מה שכן,המשפט אשר פלט מפיו גרם לו להבין מדוע הם הכירו כעת בקיומו,קריס.

״ל..א זה אני ל..א יוד-״ניסה להגיד וקילל את עצמו על כך שלא הצליח להוציא משפט מסכן,נהדר גם בלדבר אתה כושל,חשב לעצמו.

״כמה אתה מקבל ללילה?או שאולי אתה שוכב עם כולם בחינם?״אמר הנער השני והניח את ידיו על מותניו של סוהו גורם לו להשתנק.הנערים התחילו לגעת בגופו של הנער הקטן אשר עמד שם מפוחד,גורם לו להיזכר במאורעי המסיבה,איך שקריס נישק וליטף את גופו,מגע אשר רצה למחוק.

״תעז..בו אותי בבקשה״התחנן,דמעות מציפות את לחיו,הוא היה עייף מדי בשביל להילחם,אולי הוא גם לא מצא סיבה,זה כבר לא משנה הרי הם לא יקשיבו לו בכל מקרה.

״שמעתם מה הזונה הקטנה אמרה?אנחנו צריכים להעניש אותך על זה,שתדע לא להתחצף שוב״אמר אחד הנערים והנחית אגרוף על בטנו של סוהו,גורם לו להתקפל על הרצפה מכאבים.הוא הרגיש כיצד עוד אגרוף מוצא את דרכו אל איבר אחר בגופו וכבר הספיק לספור מכיוון ששאר הנערים הצטרפו והכאב אשר הרגיש היה יותר מדי.הדמעות ממזמן נוחתות בשקט על לחיו,הוא עצם את עיניו,מחכה שהכאב יגמר,אולי אם ירצה בכך מספיק הוא יעלם.הוא רצה למות,הוא ייחל שהנערים יגאלו אותו מייסוריו ויכו אותו עד אובדן חושים,עד שכבר כלום לא ישאר ממנו,אולי אז הוא לא ירגיש כזה חסר תועלת.

״ תעזבו אותו״לפתע הוא שמע צעקה אשר גרמה לנערים להפסיק להנחית את המכות אשר גרמו לאיבריו לזעוק מכאב ולעזוב את המקום מהר.סוהו הסתכל על הדמות וכאשר הרגיש ידיים אשר מרימות את גופו מהרצפה הקרה,הוא הרשה לעצמו,לשחרר.

בפעם הבאה אשר פקח את עיניו הוא מצא את עצמו בחדרו ולצידו ישב אותו נער אשר הכירו כמה ימים לפני,נדמה לו שקוראים לו ג׳ון.

״היי התעוררת״מלמל ג׳ון בחיוך מושיט לו כוס מים אשר לקח ממנו בחיוב.הוא נאנק כאשר הרגיש את הכאב העז בגופו ושתה את המים מבלי להנחית לחץ רב מדי על גופו.הוא נזכר בכל מה שאירע מוקדם יותר,איך הנערים נגעו בו,איך הכו אותו עד שכבר קרס,הוא הניח שהקול אשר גרם להם לברוח היה קולו של ג׳ון והידיים אשר הרימו אותו שייכות לו.

״תודה״אמר בשקט,כמעט ולא נשמע,גורם לג׳ון לחייך ולהנהן אליו.

״בשביל מה יש חברים?״אמר גורם לסוהו לכווץ את גבותיו לא מבין מדוע אדם כמו ג׳ון בוחר להתידד עם אדם כמותו.

״אתה לא חייב״מלמל גורם לג׳ון להביט עליו בשאלה,לא מבין מה פשר המשפט.

״אל תרחם עלי.אני לא צריך שתהיה חבר שלי כי אתה מרגיש רע,אני בסדר״

״אני לא מרחם עליך אני רוצה להיות חבר שלך,האמת היא שראיתי אותך,כזה יפה,אמרתי שאני חייב להפוך לחבר טוב שלך,אם לא הכי טוב״אמר בחיוך מסתכל על סוהו אשר השפיל את מבטו,דמעה זולגת על לחיו.הוא לא האמין שמישהו ירצה לדבר איתו ועוד יקרא לו יפה,הוא לא חשב שהוא יפה.

״תודה״מלמל גורם לג׳ון להתקרב אליו ולעטוף אותו בין זרועותיו.וכך הם ישבו מחובקים עד שדלת חדרו של סוהו נפתחה בתנופה חדה,גורמת לשני הנערים להרים את מבטם אל עבר הדמות.סוהו בהחלט לא ציפה שאותה דמות תהיה אחיו,צ׳אניול.

צ׳אניול הביט על זוג הנערים שישב מחובק במיטה,מבחין בפניו של אחיו אשר כוסו בחבורות סגולות וכחולות.כעס חילחל אל ליבו לא יודע אם זה מהאופן שבו ידיו של סוהו מונחות על גופו של הנער אשר יושב לצידו או בגלל העובדה שגופו הקטן של אחיו משותק לגמרי מכאבים.

״צ׳אניו...ל״אמר סוהו בהיסוס,מוציא את אחיו הגדול ממחשבותיו אשר היה שקוע בהם ולצעוק על הנער אשר עדיין נגע בסוהו.

״עוף מפה״אמר בכעס גורם לסוהו לפעור את עיניו.

״ל..א צ׳אניול אני זה ג׳ון הו..״ התחיל להגיד אך נקטע כמו תמיד.

״יש לך שתי שניות לעוף מפה ואם תגע בו שוב זה יהיה הסוף שלך!״