black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕤𝕖𝕧𝕖𝕟𝕥𝕖𝕖𝕟 (𝟷𝟽)

הסתכלתי מסביבי בהלם כשפתאום לוק ירד מהכביש ואחריי כמה קילומטרים כבר לא ראינו אותם ״מה זה היה לעזאזל?״ אמרתי בהלם ״את בטוחה שאת מוכנה להיתמודד עם כל הדברים האלה?!״ הוא אמר ומיד הנדתי בראשי בלחץ ״ידעתי...״ הוא גיחך ״אתה באמת עושה לי עכשיו שיחת אמרתי לך בזמן ששני אנשים מנסים פאקינג לרצוח אותנו?״ הוא יכול להרתיח אותי לפעמים! ״אוליי...״ הוא קרץ לעברי מניע שוב את האופנוע ״חייב?״ אמרתי נעמדת לידו והוא הביט בי בפרצוף ציני כזה של ׳את רואה עוד אפשרות?׳ והסתכלתי מסביבי מבינה שזה באמת היה דבילי לשאול מגחחת ובלת ברירה מתיישבת מאחוריו המשכנו לנסוע כשפתאום שלושה אופנוענים הופיעו מאחורינו ״לא ימאס להם?!״ הוא צעק בזעם מתחיל לנסוע יותר מהר וקברתי את ראשי בגופו... למה לעזאזל נכנסתי? לא יכלתי פשוט להישאר בבית בשקט? ולמה לעזאזל אין לנו קסדות?! לרגע הסתקרנתי והסתובבתי לאחור יוצרת קשר עין עם אחד מהם ופתאום שלושת האופנוענים ירדו מהכביש לשטחים הפתוחים מסביב ונעלמו משם ״עשית משהו?״ לוק שאל בהלם ״לא...״ מלמלתי מופתעת והוא המשיך לנסוע... אחריי כמה קילומטרים הוא עצר ליד בניין גבוה ולבן... ״מה זה היה לעזאזל?״ אמרתי בהלם ״אני לא יודע אני צריך לברר... אבל אל תדברי על זה בנתיים...״ הוא אמר מניח את ידו על כתפי בצורה תומכת והזזתי את ידו בזעם ״אתה באמת מתכוון להמשיך כאילו זה לא קרה?! יכולתי למות!! אני לא מאמינה לך שאתה רגיל לדברים כאלה!!״ אמרתי והוא הרים את כתפיו לרגע מתחיל ללכת ״לוק!!״ קראתי הולכת אחריו ״בוקר טוב!״ הוא אמר לאישה שעמדה בקבלה... הקוקו שלה היה כול כך מתוח שזה היה נראה כאילו עוד שנייה יתלש מראשה... הבגדים שלה היו כול כך מגוהצים ומסודרים היא הייתה נראת כמו דמות קרטון אפילו הבעת הפנים שלה הייתה קפואה... ציפיתי שהיא תגיד משהו אבל במקום זה היא הושיטה כרטיס לכיוון לוק והוא הנהן מתחיל ללכת והלכתי אחריו כמו ילדה מפוחדת ״תשארי לידי״ הוא לחש... הגענו למעלית והוא לחץ על הכפתור שעולה לקומת הגבוה ביותר... ״איפה אנחנו?״ אמרתי בשקט כשהמעלית עוברת במהירות בין הקומות ״תרגעי... זו רק פגישה קטנה...״ הגענו למעלה לחדר ישיבות ענק שקירותיו שקופים ולוק הראה את הכרטיס לשומר מנופח שעמד שם וכשהתכוונתי לעבור הוא חסם אותי עם ידיו ״זה בסדר היא איתי!״ לוק אמר בטון קריר לעברו והוא נתן בי מבט מפחיד ואז מיד נתן לי לעבור... רצתי אל לוק מתחבאת מאחוריו כשלפתע אני מסתכלת ורואה את תיאו ואבא שלי יושבים ליד השולחן הארוך שהיה בחדר הענק הזה... ״לוק?״ אבא שלי היה נשמע קצת המום ״קייט!! מה את עושה פה?!!״ הוא היה יותר כועס ממופתע... ״היא באה איתי! למה יש בעיה או משהו שאני צריך לדעת?״ לוק אמר בקול חושד ״לא... שום דבר!״ אבא שלי אמר מיד ״אתה בטוח?!״ לוק הביט באבא שלי במבט כועס וחשדן והתיישב בכיסא לידו ״למה הבאת אותה איתך?״ אבא שלי אמר נוקש עם אצבעותיו בשולחן... הוא עושה את זה תמיד כשהוא לחוץ או עצבני ״זה משנה?!״ לוק משתדל שלא להתרגז אני שומעת את זה בקול שלו... ״הדרך לפה עברה בסדר?״ תיאו התערב בשיחה בין שניהם ״למה? יש משהו שאני צריך לדעת?״ לוק פנה הפעם אל תיאו ״לא... שאלתי את זה מתוך דאגה לקייט...״ הוא מלמל בשקט ״להזכירכם אני ממש פה! אני רואה ושומעת אתכם!״ אמרתי בכעס מתיישבת בכיסא ליד לוק ״וזו בדיוק הבעיה...״ שמעתי את אבא שלי לוחש והוא גלגל את עיניו לכיוון לוק כשפתאום נכנס אדם נוסף לחדר ושלושתם נעמדו ומתוך אינסטינגט נעמדתי איתם... ״וזאת?״ אותו אחד שנכנס קרא בקול והצביע לעברי ״איתי!״ לוק הכריז בקול ״בחוץ!״ הם נורא קצרים במילים כפי שניתן לראות... וגם המבטים כל כך קרים וריקים... ״קייט כדיי שתחכי לי בחוץ...״ לוק אומר בשקט ואני מביטה מסביבי בבילבול ״תחכי ליד הדלת ואל תזוזי משם! אם קורה הדבר הכי קטן תשלחי הודעה המספר שלי בפנים!״ הוא לחש לעברי ושם את הטלפון שלי בידי והנהנתי יוצאת החוצה כשכל המבטים מופנים לעברי... כשיצאתי אותו שומר מנופח גיחך לידי ״קייט?״ אני שומעת קול מאחורי ומסתובבת מגלה את קים... ״מה את עושה פה?״ היא שואלת אותי ״הגעתי עם לוק...״ אני ממלמלת מעדיפה שלא לעשות בלגן... ״למה?״ היא שואלת ״כי ככה הוא החליט...״ אני ממלמלת ״טוב את לא באמת מתכוונת להישאר לעמוד פה ולחכות לו ככה נכון?״ היא שאלה ״אממ האמת שכן...״ אמרתי בשקט ״נו אל תיהי כבדה בואי איתי!״ היא אמרה והנדתי בראשי ״הוא אמר לי במפורש להישאר פה״ אמרתי בשקט לא באמת כי הזיז לי מה שאמר אלה כי לא רציתי ללכת עם המפלצת הזו... ״אוקיי איך שתרצי״ היא אמרה ונעלמה סוף סוף... ״אז אחכה איתך!״ היא חוזרת אחריי מספר שניות עם שתיי כוסות קפה בידיה ״תודה״ אני אומרת מנימוס בלבד ולוקחת את הקפה מידה ״אז איך עם לוק בנתיים?״ היא ממלמלת ״קים אל תנסי לדבר איתי כאילו אנחנו חברות... אני לא סומכת עלייך אפילו לא מעט!״ אני אומרת בקרירות ״בסך הכל שאלתי איך עם לוק״ היא מצחקקת ״איך יכול להיות עם לוק?! הוא לא בן הזוג שלי! הוא החוטף שלי! וכן לא משנה כמה תנסי להגדיר את זה אחרת זה ככה!״ אני אומרת בזעם ״אוקי אוקי אין צורך לצעוק...״ היא מגחחת ״שמעתי שהוא לקח אותך למסיבה...״ היא מלמלה ״אני מעדיפה שלא לדבר על זה...״ אני אומרת מיד ״ זה בסדר הגוף שלך מדבר במקומך...״ היא אומרת מצחקקת ומצביעה על צווארי ואני מיד מכסה את האיזור עם שיערי ״היה כיף לפחות?״ היא שאלה ״קים תפסיקי לדבר על זה כבר!״ אני אומרת ״מה? בסך הכל שאלתי איך היה להתמזמז עם בן דוד שלי?״ היא מגחחת ״לא התמזמזתי עם בן דוד שלך!״ אני אומרת ״הסימנים מראים אחרת... וגם המבט!״ היא אומרת ״המבט?״ אני שואלת בזלזול ״את סומכת עליו... את מרגישה שהוא שומר עלייך...״ היא אמרה ״זה לא נכון!״ אני אומרת מיד ״זאת מרגישה שאת יכולה להראות חולשות לידו... את מרגישה שהוא המגננה שלך״ היא ממלמלת ״תפסיקי לדבר כאילו את הפסיכולוגית שלי! את לא יודעת כלום עליי!״ אני אומרת מיד ״אני הייתי החברה הכי טובה שלך קייט...״ היא ממלמלת ״היית! ולעולם לא אסמוך עלייך שוב!״

אני מצטערת שנעלמתי...
אני יודעת שעצרתי את הכתיבה למשך הרבה זמן... אני לא אתחיל לחפור על סיבות ותירוצים אני רק אבטיח שאני יתחיל להעלות יותר...
אני ממש ממש ממש אשמח שתגידו לי את דעתכם בתגובות!
אני קוראת את התגובות שלכם וזה מעלה לי את החיוך כל פעם מחדש לדעת שיש מישהו שקורא את מה שאני כותבת ואולי אפילו אוהב את זה...❣️