Just The Way You Are

6

נקודת מבט קייל

רעש של מוזיקה גרם לי לפתוח את עיניי. קמתי מהמיטה וירדתי במהירות למטה. "איפה אמא?" שאלתי את אמבר שמתעסקת בטלפון שלה. "oh oh oh that's what make you הלכה לעבודהההה." ענתה ושרה ביחד. אבל היא סוף סוף קמה, אני לא יודע מה מדיסון עשתה אבל אני חייב לה. "אבל איך כזה מוקדם?" שאלתי לא מבין בזמן שהוצאתי ספל מהארון. "כבר לא מוקדם קייל עוד רגע שמונה ואני זזה." השיבה אמבר במהירות ונעלמה מהמטבח. טוב כנראה אני אקח את הזמן, איחור זה איחור לא משנה בכמה זמן.

"אחי אתה לא נכנסת לשיעור הראשון ועוד איחרת לשני מה נסגר איתך?" שאל ז'אק שבדיוק התיישבנו בקפיטריה. מזל שהוא לא מכיר את קייל האחר. "לא יודע, קמתי מאוחר והיה לי חשק לטוסט." משכתי בכתפיי. "זה התירוץ הכי טוב שלך?" גיחכה מדיסון כשהתיישבה לידי. "לעומתך אני מספר את האמת," החיוך ירד מפניה. "אז האמת שלך לא נשמעת מספיק אמינה." ניק התיישב ליד אמבר, אבל היא קמה במהירות והתיישבה ליד ז'אק. "מחר המשחק אתם באים?" שאל ניק. "כן בטח." השיב ז'אק בזמן שמדיסון גלגלה את עיניה היפות. "נראה יש בוחן במתמטיקה." אמרה פתאום אמבר, ממתי הלימודים מעניינים אותה בכלל?

"טוב אני זזה." הודיעה אמבר אחרי שישבה בשתיקה רוב ההפסקה. "אני באה איתך." אמרה מדיסון כשתלתה את תיקה על גבה.

נקודת מבט אמבר

אני כבר לא יודעת מה לעשות. באמת שניק חמוד והכל, אבל אם אני אפגע שוב. וממילא יש לו חברה שהיא סתם מעצבנת.

"אמבר?" מדיסון נופפה בידה מולי. "למה את מתחמקת מניק?" שאלה מדיסון בהתאם למחשבותיי. "סתם אני לא מרגישה טוב, נראה לי מאתמול." תירצתי כשהתיישבתי בשולחן שלנו. "עכשיו את האמת." דרשה והתיישבה לידי. "אני לא יודעת." אמרתי נואשת כשהיא גלגלה את עיניה. "זה נראה כאילו הוא מאוהב בך ואת עודפת אותו." הסבירה, איך היא יכולה לומר דבר כזה אם היא בכלל לא מאמינה באהבה.... "אבל יש לו חברה." זה הדבר היחיד שעלה לי במוח. "אבל אמבר את הבטחת זוכרת?" שאלה מדיסון. "כן," נאנחתי בתסכול. לרשום לעצמי לא להבטיח יותר דברים.

"מה יש עכשיו?" שינתה מדיסון את הנושא. "מתמטיקה." השבתי והוצאתי את ספריי מהתיק. "אין לי כוח לזבל הזה." מדיסון נאנחת ובדיוק המורה נכנס לכיתה.

"קחי." פתאום נער שלא הכרתי העביר לי פתק באמצע השיעור. "למה עברת מקום בארוחת הבוקר?" כתוב בפתק, סובבתי את ראשי ימינה. איזה קטע הוא מסתכל עליי, נראה טיפה מאוכזב. "לא הרגשתי בנוח." כתבתי את האמת והעברתי לילד שעביר לניק. "למה?" כתוב בפתק. "יש לך חברה ניק." אם כמה שאני לא מחבבת את אלכסה בכל זאת אני אכבד אותה. "שון," קראתי לילד אם ככה קוראים לו בכלל והעברתי את הפתק לידיו. המורה פתאום עצר ויש מצב שהוא קלט אותי. "אמבר תרצי לשתף את הכיתה בפתק שלך?" שאל כששילב את ידיו. "לא תודה," חטפתי במהירות את הפתק מידיו של שון ודחפתי אותו בתיק.