פרק 21 - חלק א' - ילדה
שלא תטעו, הייתי ילדת מסיבות. הייתי ילדת חברים ושמש ושמלות ואלכוהול. הייתי הכל. הייתי כמו כולן. הייתי כמוהן. הייתי מגניבה והיה אכפת לי מה חושבים עלי. הייתי מתעמלת וחטובה, גם אם לפעמים רטנתי שאני צריכה להוריד עוד כמה קילוגרמים. הייתי ילדה.
אני לא יודעת איפה הנקודה המדוייקת שבה הפסקתי להיות כזאת. אני גם לא יודעת איזו אלה אני אוהבת יותר... אבל האמת היא, שזה בכלל לא משנה. אני לא לובשת יותר בגדים צמודים ולא מנסה להרשים אף אחת בכישורים החברתיים שלי... אני מרגישה שהכל מעט שולי אחרי כל מה שקרה.
עומר שאנס אותי ורצח את אלה היפה והטובה... הוא לקח ממני את הנערה התמימה....
משהו בשירה משחרר אותי, היא כל כך קלילה שאתה אפילו מרגיש מעט מחוייב להשתחרר כדי להגיע קרוב לרמת הפתיחות שלה, משהו בה מזכיר לי את החברות הקודמות שלי. את מאיה, החברה הכי טובה שהייתה לי ונשארה מאחור יחד עם שאר החיים שלי בבית הספר הקודם שלי אותו עזבתי בסוף כיתה יא.
למעשה כולן, אלינור, לי ושירה, הזכירו לי את החיים הקודמים שלי. משהו בזה הרתיע ומשך אותי בו בזמן...
אם הייתי צריכה לבחור מה אני באמת רוצה, זה כנראה היה להשאר בבית ולבכות, לא כי יש סיבה, אלא כי כל כך הרבה קורה ואני בכלל לא מצליחה לשים להכל לב... זאת אומרת, אני לא עוצרת שניה לחשוב. אדם, הנער הממיס עם העיניים הטובות. הוא הופיע לי פעם בחלום, ומעולם לא נתתי לזה להפריע לי, ואני בעצם לא מבינה למה. למה כל כך קל לי לסמוך עליו?
משהו בי כל כך מפחד ליפול שוב לבור שחור כזה שעומר הכניס אותי אליו....
ועם זאת, יחד עם החלום על אדם המופיע כעומר, מעולם לא פחדתי מאדם. משהו בו מושך אותי בצורה שאני לא מצליחה להבין, משהו בו משאיר אותי חיה. אדם נותן לי סיבה להתעורר בבוקר. ועוד בעיה עולה, כשאני חושבת על תווי פניו האסתטיים שלי אדם, אבא של אדם.
בית החזה של מתחיל לדקור אותי מעט מבפנים כשאני חושבת על הרעיון שהפסיכולוג שלי הוא אבא של אדם, איך זה עובד? האם אני צריכה לספר על כך לד"ר ברגר?
אני פותחת את הארון, מהורהרת במחשבות שרצות במוחי ללא הרף. אני אפילו לא יודעת מה ללבוש להיום בערב... שירה הודיע שחובה לבוא בפיג'מה, ואני תוהה עד כמה קוד לבוש חשוב לה, אני מניחה שכן. שירה נראית כמי שאוהבת להתעסק סביב מראה טיפוח ואופנה. שום בגד לא נראה לי מתאים, אני לא יודעת למה לצפות מערב שכזה.
בצעד נואש אני פונה את הטלפון שלי ומחייגת את מספרה של טל. לאחר מספר צלצלים היא מרימה את הטלפון ועונה לי.
"היי טלטול..." אני פותחת במעט ביישנות...
"היי ללה אהובה, הכל בסדר?" היא נשמעת מעט מופתעת מהשיחה. אני לא יוזמת את שיחות הטלפון שלנו...
YOU ARE READING
לקרוס - collapse
Teen Fictionאיך אפשר לנשום כשאתה טובע? אלה מיירון היא בסך הכל בת 17 כאשר חייה קורסים לחור שחור שהיא לא סבורה שניתן לצאת ממנו. העולם שלה נהרס והשאיר אחריו רסיסים קטנים שחוזרים לעולם החדש שאותו נאכפת לחיות. הוריה מאלצים אותה לעבור מסגרת, לבית ספר חדש, ולטיפו...
