״את זוכרת שאת אוספת אותם היום מבית הספר?״שאלתי את אור-לב שלהפתעתי הרבה קמה לפני השעה עשר בבוקר, היא ישבה בפינת האוכל בפרצוף ישנוני ופיג׳מה ילדותית.היא הביטה בי בזמן שהכנסתי את הכריכים אל התיקים של הקטנים, בניה התרגש לחזור לבית ספר אחרי שבוע של השעיה, הוא יצא אל הסלון כשהוא מבריש את פיאותיו החלקות שהגיעו לכתפיו, אני חייכתי מסדר את הכיפה הגדולה והצבעונית לראשו.
״זוכרת זוכרת.סיר לחץ.״היא השיבה וגררה את רגליה אל המטבח, אני בתמורה רדפתי אחריה.״שלא תחשבי להזמין להם איזה פיצה או משהו, הם צריכים לאכול ארוחות חמות כמו שהיו רגילים.״
״הא כן? ומי בדיוק אמור לבשל להם את זה מאמא טרזה?״היא הביטה בי בפרצוף ציני וערבבה את הקפה שלה שהריח כמו נס קפה, הריח השנוא עלי בעולם.״אולי כדי שתלמדי לבשל, את יודעת את כבר לא ילדה בת שתיים עשרה שאמא מחכה לה בבית עם השניצל והפסטה״עקצתי אותה חזרה, היא בתמורה גלגלה את עיניה והסתובבה מפנה לי את גבה כשהיא שולפת מארון הממתקים חבילת וופלות ״אולי כדי שתכיר כבר מישהי ותתחתן לא?אמא כבר לא צעירה כדי לחכות לך...״היא הסתובבה אלי ואז עטתה על פניה את הפרצוף הכי ריקני שלה ״אופס, אמא כבר מתה ולא זכתה לראות את הבן המועדף שלה מתחתן.״
העפתי לעברה מבט רצחני, מתאפק לא לענות לה, אף על פי שיכלתי לעקוץ אותה עוד יותר מכל עקיצה שהיא תעז לחשוב עליה, אבל בתוך תוכי ידעתי שהיא במקום פגיע, והיא בסך הכל אחותי הקטנה, זאת שתפסה בשולי חולצתי בחוזקה כשהחיילים הרימו אותה אל האוטובוס, ואותי אזקו באזיקים.
״הם מסיימים בשלוש, אל תאחרי.״
כשהגעתי אל הפאב מצאתי את לביא כשהוא בתוך הבר משקשק קוקטיילים לקבוצת החברים שלנו, הם דיברו בלהט על הבחירות האחרונות, וכשהבחינו בי השמיעו קריאות התלהבות.לביא חייך חיוך קורן, כשהוא מוזג את הקוקטיילים אל כוסות ארוכות ומכניס בצורה מופתית קשים מסולסלים.
״מה זה בנות, שותים קוקטייל בשעה כזאת?״הבטתי בשעון שלי, השעה הייתה אחת בצהריים.
״יא זין, התחשק לנו משקה אקזוטי, מה יש?״זיו היה הראשון לקום לקראתי, אחריו קמו גם רם וטלאור.היינו חברי ילדות, כאלה שגרים במרחק של מטרים בודדים זה מזה.כאלה שלא נפרדים לרגע, מבלים תמיד אחד אצל השני.עד שהחליט כבוד ראש הממשלה דאז לפרק את האופוריה של חבורת הבנים ומצאנו את עצמנו מתפזרים במהרה ברחבי הארץ.זיו היה שייך למשפחת מתנחלים בכל שורשיה, אז הוריו החליטו להקים בתגובה לגירוש מאחז בלתי חוקי על איזו גבעה, שכיום מונה כשבעים משפחות.רם ומשפחתו עברו לגור בקיסריה, בחצר בית הסבא והסבתא החילונים והטחונים מהתחת שלו.וטלאור, עבר לגור בקנדה עם משפחתו שלא יכלה לסבול את בגידת המדינה בה.אחיו של טלאור נהרג חודשים ספורים לפני הגירוש בפיגוע של אוטובוס מתפוצץ.לאחר כמה שנים טלאור הכיר בחורה ישראלית שהגיעה לכמה חודשים לקנדה, הם התאהבו והחליטו להתחתן, ככה היא גרמה לו לחזור לארץ.
YOU ARE READING
בדרך אל הבית
Novela Juvenilבשנת 2005 החלה ממשלת ישראל בתהליך פינוי חד צדדי של אזרחי ישובי גוש קטיף, כוחות צהל נסוגו מהרצועה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק. עילאי הוא בחור בן שלושים ושתיים שמנסה להתמודד עם חייו שנותרו מאז הפינוי, נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר הוא מת...
