my freedom

~פרק רביעי~

כשהגענו לתאים נואל החליט להוריד את חליפת הכלא,שהייתה מורכבת מחולצה שמתחתיה גופייה,ומכנס.הוא הוריד את החולצה,וקשר אותה למותניו.
קעקוע שנשא את המילים"לא אתה ולא אף אחד אחר אחראי על החופש שלי" נחשף על זרועו השרירית.
הגופיה נצמדה לגופו והראתה את השרירים שלו בצורה סקסית ביותר.
"אתה בתול?"
נואל שאל אותי פתאום,גורם לסומק להציף את לחיי.
"כ..כן"
בחרתי לומר
"תמים"
הוא אומר, מבייש אותי יותר
"בן כמה אתה?"
אני מחליט לשאול
"19"
הוא אומר,מפתיע אותי.
"17"
אני אומר,מוריד מבט שהורה על בושתי.חשבתי שהוא נער,זאת אומרת,בגילי,או שנה מעליי...
"תינוק"
הוא מגחך.
"אני לא תינוק,אתה פשוט זקן"
אני אומר בגאווה,מצליח לענות לו בחכמה.
"טוב בייבי",הוא אומר.ליבי דפק בחזקה מאותו הכינוי,הוא התכוון לתינוק, אך לי זה נשמע אחרת.כשהמילה הזו יצאה מפיו,מוחי השתגע.
"תקרא לי ככה תמיד"
אני שם את ידיי על פי כשאני קולט מה אני אומר.אני לא מאמין שמחשבותיי נשמעו בקול.
הוא התקרב אלי,הבל פיו החם על שפתיי ועיניי הסערה שלו על עיניי הדשא שלי.ליבי דופק במהירות ונשימותיי נעצרות, הוא מהדק אותי לקיר ושם את ידיו בין צידי ראשי, מקרב את המפשעות שלנו ויוצר כיחוך נעים.
"אהה~"
גניחה נמלטת מפי.
"בייבי"
הוא לוחש בחרמנות,נצמד אלי יותר, נושך את הפריסינג שלו.
אני נושם בכבדות,לא באמת מבין מה קורה,ואז הוא מתרחק.עומד מולי במרחק יחסית גדול ומחייך.
"כדאי לך להוריד את הזקפה הזאת, יוצאים לאכול",הוא אומר בתחמנות.ובדיוק בזמן הכי לא מתאים,נשמע הצלצול המורה על זמן הארוחה- מקפיץ את ליבי שכבר דופק במהירות שיא,לעזאזל.מה שהוא עושה לי,מה שהוא גורם לי להרגיש...
מעולם לא התאהבתי,לא חשבתי על זה.
ידעתי תמיד שהייתי הומו,כשהסתכלתי על האנשים העוברים ושבים ברחוב, מדמיין אותי תחת זרועותיהם.כשהייתי שיכור וסטפן קילח אותי, קיבלתי זקפה וידעתי,ידעתי שאני הומו.
התאהבתי.
כולם מתאהבים, התאהבתי בבן אדם אסור, לא רק שלא קיבלתי את האהבה הזו בחזרה, זה הכניס אותי לצרות, למעשה,זאת הסיבה שאני פה.זה נתן לי להבין שהאהבה היא טעות, שאסור לי להשליך את הלב שלי לאף אחד,זה מתכון לצרות.. זה לקח לי את כל הבטחון,ואני יודע, אף אחד לא יאהב אותי בחזרה.לכן אני לא מתאהב. אני לא מחבב אנשים, אני לבד, זה בסדר.
עכשיו כשחשבתי שאולי נואל מרגיש אלי משהו,ליבי זרח.
אבל זו היתה טעות.הוא שיחק בי,כמו שבן הזונה שלקח ממני את החופש שיחק בי.
נואל גרם לי להרגיש אדיוט,כמעט ונתתי לעצמי לחבב אותו.כמעט והאמנתי לו,אבל הכל היה משחק,לא אכפת לו מימני, זה רק היום הראשון שלו פה,למה חשבתי שאכפת לו מימני?!
אני שוכח שאני בכלא, אסור לסמוך על אף אחד.. למרות הכל,לא יכולתי לשנוא אותו... ההרגשה שלו צמוד אלי בצורה כזו,חירפנה אותי. אני רוצה אותו, אבל אסור לי,מההתחלה ידעתי,הוא מסוכן....