קורותיה (האמיתיים) של הרמ-און-ניני

פרק 3

נ.מ ללה

היום כרגיל קמתי בביתן אתנה, הפעם נזהרת לא להפעיל את המלכודת הקסומה של ההרמסים.
שום דבר מיוחד לא קרה, עד ארוחת הבוקר.
הלכנו לשם בטור, כשאמילי המדריכה שלנו מובילה, ישבנו ליד השולחן ואכלנו, כרגיל. ואז כירון קם וכיחכך בגרונו, כולנו השתתקנו.
''אתמול הגיעה אלינו חצויה חדשה, הרמיוני גריינג'ר, אני מצפה ממכם להתייחס אליה בכבוד" כשאמר את החלק האחרון הוא היסתכלה על תומאס, מדריך ביתן הרמס, ''מלך המתיחות'', הפוץ והשונא בני אתנה. היו שמועות שהוא יזם את המלכודת בביתן שלנו ורובנו האמנו להן. לפתע שמתי לב שישבה לידו ילדה שלא ראיתי קודם, היא גם ניראתה קטנה יותר, בת 10, אולי 11. בטח זאתי הרמיוני גריינג'ר, היא גם לא נראית אמריקאית, אולי היא מאנגליה? היא הייתה ממש אדומה וסמוקה, כנראה היא לא אוהבת צומת לב.
הוא לא אמר בת של מי היא, אז כנראה שהיא לא מזוהה. אולי אני אדבר איתה אחר כך...
לא חשוב!!
ה-הי-היא מחזיקה עכביש?!?
כנראה שרוב הביתן שלי גם היסתכלה על הטרנטולה השעירה שהרמיוני ליטפה עם אצבעותיה, כי פיתאום חצי מאיתנו התחילו  לצרוח, ''עכביש, עכביש!!'' ולברוח לביתן.
אני הייתי בינהם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשישבתי ליד השולחן בביתן וציירתי (כן, בנות אתנה עושות עוד דברים חוץ מלקרא.) חשבתי שאולי הרמיוני קצת מסכנה, כי היא לא ידעה שזה מה שיקרה אם תביא את חיות המחמד שלה לארוחת הבוקר.
רציתי ללכת לדבר איתה.
אז התחלתי ללכת לכיוון ביתן הרמס.
התפללתי לכל האלים שהיא לא עם העכביש.

נ.מ הרמיוני
אחרי הסיור במחנה, דלי מים על ראשי, עטלף פירות באשפת החיצים שנתנו לי לנסות...
הגיע זמן ארוחת הבוקר.
אמרו לי לעמוד אחרונה בשורה וללכת עם כולם.
לקחתי איתי את ורד, הטרנטולה השעירה שלי, שבמקרה אימצתי אתמול.
לא חשבתי שאני אגרום לביתם שלם לברוח בצרחות.
אז הגענו, והתישבתי ליד השולחן. תום ישב לידי  ותיכננו מתיחות על מייק, האחראי לעטלף.
היו ערוכות על השולחן מלא צלחות. בלי אוכל.
אבל משום מה לכולם היה אוכל.
''תום? איפה האוכל?"
שאלתי.
"אה? אאה את לא יודעת, שכחתי. תחשבי טוב על מה את רוצה ויופיע לך בצלחת."
חשבתי על סלט יווני.
אכלתי לי בלי בעיה ואז תום המטומטם שאל אותי מה אני אוכלת.
גילגלתי עיינים
"סלט יווני כאילו דה"
"מה זה סלט יווני?"
חבטתי בו עם היד.
''אתה חצי אל יווני ולא יודע מה זה סלט יווני?!?"
התחלתי לצחוק כמו משוגעת וכמעט נחנקתי.
''האמ האמ''
אמר כירון והתחיל לדבר.
אני די בטוחה שהאדמתי מאוד.
ואז, בגלל הלחץ והשקט התחלתי ללטף את ורד.
כולם היסתכלו עליי.
ואז פתאום שולחן שלם קם והתחיל לצרוח.
ניבהלתי.
לא הבנתי למה.
עד שתום לחש לי שורד הפחידה אותם.
פיו.
אבל עכשיו ביתן שלם לא ידבר איתי.
"אני צריכה להתקלח, איפה המקלחות?"
לחשתי לתום.
הוא נתן לי הוראות הגעה והתחלתי ללכת.
ישר נכנסתי לתוך אחד התאים.
לא הרגשתי כל כך טוב,
דמעות עמדו בגרוני.
ואז פשוט בכיתי.
בלי הפסקה.
עד שנשמעו דפיקות על דלת התא.
''תום אם זה אתה עוף ממלתחות הבנות מיד!"
קראתי,
''הרמיוני!? את קוראת לו תום?"
שמעתי תשובה.
"מי זה?!?"
''מי זה?!" זעמתי.
''תפתחי את הדלת.'' הקול ענה לי.
הילבטתי. אני יכולה לפתוח את הדלת ולהכיר מישהו חדש, או שאני יכולה להיתבודד ולהיתידד עם השקט. טוב, אני אפתח.
3...2...1... פתחתי את הדלת....

נ.מ ללה:
דפקתי על דלת ביתו הרמס.
וכמובן, הפוץ הפוצי תומאס, פתח את הדלת.
''כן, מה עכשיו ללה?"
הוא שאל בלעג קל.
''שום דבר, הרמיוני פה?"
שאלתי בקול ענייני.
''היא לא פה'' הוא קבע.
''אז איפה היא כן¿"
''היא במקלחת, מהבוקר.''
הוא ענה בקול נכנע.
הוא טרק את הדלת.
התחלתי ללכת לכיוון המקלחות של הבנות, לא סביר שהיא מתקלחת. קרה לה משהו, מאתיים אחוזים.
פתחתי את דלת המקלחות וחיפשתי את התא הנעול עם קולות הבכי...
מצאתי אותו.
התא האמצעי.
דפקתי בדלת.
''תום אם זה אתה צא ממלתחות הבנות מיד!"
לא הצלחתי להתאפק ''הרמיוני?! את קוראת לו תום?!?"
''מי זה?!" היא זעמה, ובצדק.
''תפתחי ותגלי'' אמרתי את מה שהיה מעצבן אותי.
עברה חצי דקה, עוד אחת...
והיא פתחה.
היא ניראתה עצבנית ועצובה בו זמנית.
"מי את?" היא שאלה ונראה שאני חייבת לה תשובה.
''ללה, ללה בואנו, בת אתנה.''
עניתי.
''ואני כפי שאת בטח יודעת, הרמיוני גריינג'ר, בת מישהי.''
היא גיחכה.
זה היה די מוזר...
כאילו, היו לה דמעות בעיניים והיא ג.י.ח.כ.ה
אני נשמעת חכמה יחסית לבת אתנה, לא?
''טוב, מה קרה?"
שאלתי בנימה שקבעה עובדה שקרה משהו.
''טוב, אני בכלל לא גרמתי לביתן שלם לברוח בצרחות מארחות הבוקר, ביתן שיש סיכוי שיהיה הביתן שלי, נכון?"
היא ענתה בציניות.
טוב. אני לא הייתי רוצה שיקרה לי משהו כזה.
''טוב, אני חושבת שאת צריכה לשטוף פנים, ושיחה קטנה. תישטפי פנים ובואי.''
הובלתי אותה לכיור והיא שטפה פנים.