הראש שלה מתפוצץ.
היא שומעת לחשושים,
היא מנסה להקשיב אבל לא מצליחה להבין מה אומרים.
"היא ..כן...לא הפעילה...עדיין..."
הפה שלה יבש, יש לידה כוס מים.
משהו אומר לה לא לשתות מהכוס אבל היא לא יודעת למה.
היא מחליטה לשתות, ראייתה מתערפלת והיא נרדמת.
היא מתעוררת, היא מרגישה ממש מוזר.
היא נוגעת בראש שלה, פתאום היא שמה לב שהיא כבר לא קשורה.
קרס מזנקת מהכיסא ורצה אל הדלת.
הדלת נעולה.
היא דופקת עליה וצורחת בעצבים, "אין לך מה לנסות" היא שומעת קול.
קרס מסתובבת ורואה מישהו עומד מאחורי חלון הזכוכית.
"מי אתה ומה אתה רוצה ממני?" היא שואלת
"קרס, אין לך למה להיתמם, את יודעת בדיוק מה אנחנו רוצים ממך, מישהו הלשין עליך"
"הלשין עלי? על מה?"
"נו קדימה סטרגה תתוודי ותקבלי ארוחת ערב"
הוא קרא לי סטרגה? ארוחת ערב? "כמה זמן אני כבר כאן?"
"יומיים"
שיט, יומיים? ההורים שלי בטח דואגים לי.
"ההורים שלי בטח מחפשים אותי, תשחרר אותי עכשיו ואני לא אגיד כלום"
"הו לא סטרגה, היית רוצה שנשחרר אותך." שוב פעם סטרגה, מה קורה כאן?
"אל תדאגי, ההורים שלך לא מחפשים אותך." מה זה אמור להביע?
"אני לא מבינה במה אני אמורה להתוודות" אני אומרת.
"עוד יומיים כאן ואת תצעקי את זה" אני רואה צל של חיוך ובאמירה הזאת הוא יוצא מטווח הראייה שלי.
הצמידים על הידים שלי מתחילות לצפצף, אני מנסה לכבות את זה אבל לא מבינה מאיפה, אני מרגישה אותם מתחילים לרטוט על היידים שלי, הם שולחים זרם כואב שגורם לכל הגוף שלי לרעוד ראייתי מתערפלת ואני נופלת על הרצפה.
ופתאום זה נפסק.
אני מנסה לקום מהרצפה, אני מזיעה והרגלים שלי חלשות.
אני נופלת בחזרה אל הרצפה ואני כבר לא מנסה לקום.
YOU ARE READING
7 נשימות- ההתחלה
Teen Fictionשכחו מזה, המחשב נייד שלי מת ביחד עם כל מה שכתבתי. בכי. לא תכננתי לכתוב פה את הספר שלי כי אני רוצה להוציא אותו מתישהו... אז אני אכתוב פה רק את ההתחלה ותתנו לי ביקורות אוקי? אני רק בהתחלה אבל הרעיון בנוי לי בראש הסיפור הוא על קרס קרס היא ילדה רגילה עד...
